|
||||
|
||||
איפה, לעזאזל, היו מורות כאלה בימים שאני למדתי ספרות? |
|
||||
|
||||
כשהמורֶה שלי לספרות הקריא את המחברת הגדולה בכתה, הוא החליף את המשרתת בשמי הפרטי, עד לסצינה שהיא שוכבת עם העוזר של הקצין, בה הכרזתי על הפסקת אש. אבל זה היה הסוף של כל הענין. (אני הייתי ממציאה סיפורים מביכים באשר להרגלי האוננות שלו, והוא היה מנגב את ידיו ומקנח את אפו במעיל שלי.) איש חינוך דגול. והסיפורים של אפופידס מזכירים לי יותר את המורָה שלי לתנ"ך. |
|
||||
|
||||
ללא ספק הלכתי לבתי הספר הלא נכונים. |
|
||||
|
||||
לא בטוח. נדמה לי שלא הייתי רוצה שמורה כזה ילמד את הבת שלי, בצחוק או ברצינות. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי הבת שלי, אבל מורָה כמו של אפופידס או מורֶה שמקנח את האף על שרוולי תלמידותיו היו יכולים להוסיף מעט חיוניות לארבע שנים תפלות למדי. (אם להיות רציני לרגע, כמובן שאת צודקת). |
|
||||
|
||||
היא גם לימדה תנך. אולי זו אותה מורה? האם גדלת בעיר חוף דרומית (אנא, ללא שמות)? |
|
||||
|
||||
גדלתי בעיירת הרים גלילית. ואני מבקשת לצאת להגנת המורה לספרות: הכל נעשה ברוח טובה (אם כי לא תמיד בטעם טוב, אני מודה) ובהסכמת שני הצדדים. (כמובן שהוא לא ב-א-מ-ת קינח את אפו במעילי!) בנוסף לכל, הוא באמת אחד המורים הדגולים ביותר שיצא לי ללמוד מהם ואיתם, ספרות תאטרון ובכלל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |