בתשובה להעלמה לקח, 03/08/02 0:57
ובוכה? 82656
אינדי_גו • בתשובה להעלמה לקח שבת, 3/8/2002, 5:49
אני מסכימה עם כל המסתייגים משתי שורות הסיום, שהן בעיני בבחינת הקטנה מהותית ועיפוש של בעירה מטאפיזית גדולה ומאכלת, שצוירה בצורה כה כובשת בתחילת השיר. הדימוי של הגוף הבוער של האהוב הנמלט/נרדף/בלתי מושג נשאר צרוב בתודעה, ושם בדיוק צריך הרושם להישאר, כלומר, כשעוצרים אותו לפני המיזעור, שגם כדימוי הוא משומש מדי, של הסיגריה והנערה.
ובוכה? 82676
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לאינדי_גו שבת, 3/8/2002, 13:07
אבל אולי כל זה מכוון, הערה צינית בסוף השיר שמגמדת בכוונה את הפאתוס של הבעירה הגדולה שהוצת קודם, בבחינת נחיתה לקרקע המציאות הבלתי רומנטית, התנערות מהפנטזיה הקודמת על דם ואש ותמרות עשן (טיפה מזכיר לי את הדלוזיות המפוארות ב''לא הבטחתי לך גן של ורדים'') לאספקטים הטריביאליים ביותר של החיים. זה מתחבר גם עם ה''מי אני...'' שבפתיחה, וניתן לפירוש כאילו כל האש הגדולה שבאמצע היא רק בעיני מושא השיר, בעוד המשוררת עצמה מתחילה ומסיימת סקפטית למדי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות