 |
טרם קראתי את התגובות. יימצא לכך זמן במשך סוף השבוע (מה לעשות, גם קיבוצניקים עובדים לפרנסתם, וקשה!).
עם זאת, לאור (חושך) תהליך ההפרטיה שעובר על התנועות הקיבוציות בכלל ועל ביתי הפרטי בפרט, אני מוצאת למכון לשתף את האיילים במאמר שפרסמתי בעלון הפנימי של הקיבוץ שלי. אגב, המאמר פורסם כיוון שאיימתי שאם יצונזר אטרח לחלקו אישית בתיבות הדואר של כל החברים.
להלן הציטוט (בהשמטת שם הקיבוץ, הם לשם הפרטיות והן משום שאני סבורה שהתופעה מאפיינת עוד קיבוצים):
זה הולך להיות קשה, זה הולך להיות כואב, זה הולך להיות אכזרי ונוקב וזה הולך להיות אמיתי.
בפעם הראשונה (והאחרונה עד כה) שכתבתי לעלון הקיבוץ הודיתי למשפחת הקיבוץ הרחבה על שתמכה בי ללא סייג בעת הקשה של גסיסת ומות אימי. לדאבוני אני סבורה שדברים אלה לא היו יכולים להיכתב בעת זו.
אתמול נערכה בקיבוץ סעודת עניים בחדר האוכל. תפנוקים ומטעמים לרוב וכן, רבותי, הכל *בחינם*! צפיתי בשתי תופעות. האחת התנפלות נוראית ודחיסת מצרכים לתוך כלי קיבול רבים ושונים כדי להביא את הנס הביתה. השתדלתי לא להסתכל, כדי לא לראות את האנשים בקלונם.
התופעה השנייה היתה מפגש על המדרגות בדרך החוצה עם אחד מוותיקי ומקימי הקיבוץ. אדם חכם שאני מעריכה מאוד. מפאת כבודו ומאחר ולא נועצתי בו טרם כתיבת מילים אלו, לא אנקוב בשמו. הוא אמר לי בלטינית (שוב, למרבה הצער אני סבורה שרק הוא ואני יודעים את השפה במשק) בטוי שמשמעו ראי את ריקוד הקבצנים. ואז אמר: לאחר שנתתי את מיטב שנותי למקום הזה מחלקים לי היום כצדקה ארוחת חינם, וירק על הקרקע בכעס ובוז. חשתי בכאבו והזדהיתי עמו מאוד.
מכיוון שבאתי למשק מתרבות אחרת (לשם המחשה: בגעש נערכה שיחת קיבוץ סוערת שארכה לילה שלם בנושא האם יאה לתלות את הדגל האדום בעת אירוע בו עמד להשתתף שגריר ארה"ב. בסופו של דבר אכן התנוסס הדגל האדום לצד דגל המדינה ודגל הפריץ האמריקאי. אני יודעת שרבים יחשבו שזה ארכאי ופאתטי, אך אני באה משם ומזדהה עם אותם אידיאלים(, נושא ההפרטה וכתוצאה מכך ההזרה שחלה בקהילה פוצעים אותי עמוקות.
לאורך השנים חלה בקיבוץ תופעה אנושית לא טובה. הטובים והמוכשרים עזבו את המשק. מאחר שאין ואקום בטבע, עלו החרצפים והאטד משל בעצים. בשנים האחרונות אמרו האנשים נואש והחלו להעזר(?) ביועצים ומנהלים מקיאבליסטים שבאו מחוץ לקיבוץ (חתול מיוחם שהרבה לשוטט בלילות ולהטריד ביללותיו סורס כדי למנוע את התופעה. הוא המשיך לשוטט ולילל. כשנשאל לפשר מעשיו הסביר שהוא עושה זאת כעת על תקן יועץ). ואנו הקטנים מקבלים עלינו את הדין, מנסים להתווכח לעתים אך נוכחים שוב ושוב שבהעדר תמיכה ציבורית ומאחר וכל אחד חושש לנפשו ולקיום משפחתו, משפילים את הראש ואת האישיות ומקבלים עלינו את הדין, גם כשהעיוות זועק לשמיים.
שורדים אלה שהביאו את ההליכה בין הטיפות לכלל אומנות נשגבת, המניפולטורים ואלה שלשם שימוש בלשונם ייזקקו לניתוח מסובך להתרתה מן הרקטום של הרשויות.
בעלי לשעבר סיפר לי בזמנו שבשנות השישים הזדמן לקיבוץ עיתונאי של עיתון היידיש הנכחד לעצטע נייאס (לא בטוחה בכתיב). לכשחזר לת"א כתב מאמר נרגש שכותרתו היתה: העיירה היהודית לא מתה. בימים אלה של מיעוט תיירות וריבוי יוזמות סהרוריות, הייתי מציעה להפוך את המשק לאתר תיירותי הממחיש בחיי הכיום יום את חלם וחכמיה.
סוף ציטוט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש