בתשובה להקריבו המקוטב, 28/07/02 13:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא אכנם לויכוח על הנתונים ההיסטוריים כי זה לא משנה את התשובה והיא די פשוטה: הזהות היהודית ישראלית קיימת כבר אלפי שנים. הקשר בין העם היהודי וארץ ישראל הוא לא המצאה תעמולתית, והוא לא נובע מהקשר הראשוני, הפיזי, של אדם לאדמתו. הקשר הזה הוא בין אומה למולדתה ויש לו שורשים דתיים והיסטוריים שנוגעים כמעט בכל פן של חיי היהודי במשך אלפיים שנה. אפשר להאריך בזה הרבה אולם מי שמודע לאורח החיים היהודי יכול לציין בקלות עשרות רבות של פעמים ביום בהם היהודי מדבר, חושב, מכוון, מתאבל, מתפלל על מולדתו ההיסטורית. העם היהודי אף לא היה מסוגל לקבל את הלאומיות של העמים בהם הוא שכן על אף ששהה בתוכם מאות ואלפי שנים. הציונות, על אף שיש הרבה מה לומר על התהליכים שליוו את הווצרותה ואת התפתחותה, הרי היא ניזונה ובנויה מהמצע העשיר של הקשר היהודי עם ארץ ישראל. ועם זאת, התהליך של התפתחות המציאות הקיימת, מהציונות של לפני מאה שנה הוא עדיין מדהים ומופלא. על אף ההסבר שציינתי לעיל, עדיין אני חושבת שזה נס כל פעם שאני שומעת על יהודים שהחליטו לעלות לארץ, ולעזוב את כל שהיה להם, וכל מה שהם מכירים בגלות. למותר לציין שמציאותם או אי מציאותם של הפלשתינים כאן אין לו ולא כלום עם התהליך של שיבת עם ישראל לארצו. אם כבר, הפלשתינים מהווים אבן נגף, ברמה מסויימת, לתהליך. בצד הערבי אני לא רואה שום דבר שדומה לזה. כמו שכבר הסברתי קודם, המניע היחיד, המוטיב שעובר כחוט השני בכל ההתנהלות של הערבים עד עתה, הוא ההתנגדות לקיומה של ישראל והמאמצים לחסלה. מזה לא בונים מדינה. ברגע שהם יתייאשו מהשגת מטרתם (או חס וחלילה ישיגו אותה), הרי הלאומיות הפלשתינית תתפורר ותבלע באומה הערבית הכללית. לא יהיה שום "דבק" שיחבר את הפרטים של הערבים שחיים פה אחד לשני יותר משהוא יחבר אותם לבני עמם המצויים בסוריה ירדן ומצרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלאומיות המודרנית היהודית היא בת בערך כמאה חמישים שנה והיא חילון או טרנספורמציה של תפיסה דתית. זוהי דעתי האישית הבלתי מלומדת. דשו בזה בעבר וידושו בזה גם בעתיד לינק לדוגמא: תגובה 32759 ואני מצטער אבל רואה בה כל איכות ערכית הטמונה בהגדרתה היחודית. וגם אם מדינת ישראל תתפורר אני משער שיהיו יהודים שיגדירו מחדש את זהותם היהודית ללא קשר למכשיר של המדינה כפי שנהגו אבות אבותיהם ברציפות משנת 586 לפנה"ס (אם לא התבלבלתי בתאריך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעת הסוברים שהלאומיות היהודית היא תוצר של מאה וחמישים שנה אחרונות, לאומיות זו מבוססת על הקשר בין העם היהודי וארץ ישראל שלא ניתק במשך אלפי שנות הגלות. ברור גם שגלי העליה הגדולים מארצות המזרח, בזכותם התבססה המדינה שזה עתה קמה, אינם תוצר של השפעת הלאומיות האירופאית של המאה התשע עשרה, אלא של הלאומיות היהודית הרדומה שלחשה בגחלים עמומות עד שהרוח הגדולה של הקמת המדינה הפיחה בהן אש גדולה. אפילו בקהילות ה''מתבדלות והסגורות'' באירופה שלפני המאה התשע עשרה היתה לאומיות תאורטית. היהודים אמנם לא עשו כלום בשבילה, אולם לא הפסיקו לדבר עליה. להעיר לאומיות רדומה זה תהליך הרבה יותר קל ואפשרי מאשר ליצור אותה מחדש. ולכן התהליך המדהים שעבר העם היהודי במאה השנים האחרונות היה אפשרי רק משום שהוא התבסס על עבודת תשתית מאד יסודית וארוכת שנים. אין שום דבר דומה לזה אצל הפלשתינים לכן לא נכון להשוות בין שתי התנועות. לא הבנתי את המשפט ''ואני מצטער אבל רואה בה כל איכות ערכית הטמונה בהגדרתה היחודית.'' אם חלילה תתפורר מדינת ישראל. היהודי לא יצטרך להמציא זהות חדשה, הוא יחזור לזהות הישנה והמוכרת של היהודי בגלות המתגעגע לארץ ישראל. הזהות היהודית תמיד תהיה קשורה לביטוי לאומי בארץ ישראל. יש זמנים שהביטי הלאומי הוא ממשי, ולפעמים הוא רק מושא לגעגועים. אולם אין זהות יהודית המנותקת מארץ ישראל בכלל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |