 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. לשבת תמיד מאחור, פחות סיכויים שהוא יפתח בשיחה. 2. לשאת ספרון שירה קטן ולקרוא בו ("היא קוראת תהילים", הוא חושב, ולא מעז לפצות פה). 3. לדעת בדיוק מה מחיר המחירון ליעד - אבל לזכור שאם מפעילים מונה, זה יוצא בערך חצי מהסכום. לא להתבייש לשלוף את הטיעון הזה כשדנים על המחיר. 4. לקבוע את המחיר מייד בתחילת הנסיעה, גם אם הוא ממשיך לנסוע תוך כדי ויכוח, לזכור שאפשר תמיד לצאת - כל עוד לא הוסכם על המחיר - ולחפש מונית אחרת. 5. תיאורטית, אפשר לאיים בתלונה במשטרה אלא אם יפעיל מונה. זכותנו (גם אם לא נעשה את זה, וזה גועלי והורס את הבוקר). 6. *לא* לעלות על המוניות הממתינות בתחנות הרכבת ברכבת צפון ובשלום (עזריאלי) - הם תמיד מפקיעים מחירים, תמיד חמדנים, תמיד מתעצלים להיכנס לתוך לב העיר, תמיד חולמים על התייר הבא שיוכלו לסדר, והרי אין תיירים. 7. טיפ לחסרי האינטואיציה - אם אתם פותחים את הדלת האחורית והמושב מלא פירורים/קליפות גרעינים/אפר - מדובר בחרא של נהג. כמו שהוא מטפל במונית שלו, כך יטפל בכם. לנטוש מייד ולחפש מונית אחרת. 8. טיפ ללא-אסרטיביים - מכה שלא הוזכרה בקטע שלעיל היא הנהגים שמדברים בסלולרי *ללא דיבורית*. זה בדרך כלל יקרה באמצע הנסיעה, באמצע צומת, או בכל הזדמנות אחרת שבה אין לכם דרך לצאת מהמונית. אני מבקשת מהם לנתק את השיחה, בטיעונים "אני מפחדת" או "לא חבל עליך?" אבל אם הוא לא מנתק, לבקש ממנו לעצור מייד אחרי הצומת. לרדת, פשוט לרדת וללכת משם. החוצפה והיהירות המטומטמת במקרים האלה ("אני נוהג 20 שנה, מה כבר יקרה?") מרגיזות אפילו יותר מהסיכון הבטיחותי עצמו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |