|
||||
|
||||
את לא עונה לי. בסדר, פסיכופטים צריך לבודד מהחברה עד מותם. נעזוב אותם. מה לגבי סתם רוצחים (שפויים) ללא מניע או עם מניע טפשי (הוא צפר לי ואמר "דיר באלאק" על המכונית) לעומת רוצחים אידאולוגים. ושוב, אני לא מדבר על העונש, שנקבע בבית המשפט. בית המשפט מפעיל שיקול דעת ומתרשם מכלל הראיות והעדויות, כמו גם מההד הציבורי סביב הפשע עצמו. השאלה היא מה הלאה, 20 שנים מאוחר יותר. בהנחה, שגזרי הדין הם זהים, (מאסר עולם) האם שיקולי החנינה תלויים במניע (או העדרו) לרצח? |
|
||||
|
||||
א. עניתי לך בראש ובראשונה בכך שהדוגמא שלך לא מתאימה. ב. האופן שבו אתה משתמש במונח "רוצחים אידאולוגים" לקוי. אידיאולוגיה משתנה עם התקופה. אבי ליכודניק מתוך אידיאולוגיה, לא מסוגל היום להצביע למפלגות ימין, בדיוק כמו שהיום נוצר מעין "שמאל חדש" ששונה מתומכי השמאל בבחירות הקודמות. לפיכך, אותו "הלאה" בכלל לא רלוונטי בעוד 20 שנה. כל הדיון הוא בן זמננו ודיון אחר יקום בזמן אחר. נכון לעכשיו, כל עוד האיש מחייך אני מחווה דעה. עוד 20 שנה מישהו כבר ימות - היהודי, הפריץ או הסוס. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליח להבין ממך, האם רצח אידאולוגי חמור יותר או פחות מרצח לא אידאולוגי. |
|
||||
|
||||
רצח הוא רצח הוא רצח. עכשיו הבנת? לא. רצח אידאולוגי הוא לא חמור, בעיני, יותר מרצח לא אידיאולוגי. ההשלכות לרצח הן שמשנות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |