 |
המלחמה נגד גרמניה הנאצית (שהיתה, דרך אגב, ברובה הגדול מלחמתה של רוסיה) היתה מלחמה כנגד אויב. מלחמות כאלו היו משחר ימיה של האנושות, והן תמיד נערכו משום אינטרסים וסיבות שונות ומשונות. אין לי ספק שארה"ב אכן תנסה להשמיד את אויביה, ומן הסתם גם בריטניה וצרפת יעשו זאת מפעם לפעם. פשוט, אין כל סיבה נראית לעין שהאויבים והידידים של המדינות הנזכרות לעיל יהיו מותאמים לאינטרסים של ממשלת ישראל הנוכחית (שהרי אם מדובר על "מדינת ישראל", היא מחליפה מדי פעם את ידידיה ואת אויביה). מה לעשות, האינטרסים שלנו קטנוניים בדיוק כמו האינטרסים של מדינות אחרות, והקטנים מתאימים עצמם לגדולים, לא להפך.
האשליה שלפתע יווצר אויב משותף בדמותו של "הטרור באשר הוא" או "שלטון הבערות והדיכוי" אשר מולו נוכל למצוא לצידנו את האומות הנאורות עליהן אנו מחשיבים את עצמנו, היא בלתי מציאותית. אין דבר כזה "הטרור באשר הוא", ובוודאי שאין לאף מדינה אינטרס להילחם במין דחליל שכזה. נכון שזה משמש לפעמים כתרוץ נוח (מרוקו למשל השתלטה על האי הספרדי על מנת "לעקוב אחר הגירה בלתי חוקית ולפעול כנגד הטרור", ותאי אל-קעידה נחשפים בכל מקום בו ממשלות מוצאות כי נחוץ לפעול בתקיפות כנגד מישהו או משהו), אבל "הטרור לכשעצמו" הוא לפעמים נגדנו (מתאבדים באוטובוסים), לפעמים בעדנו (אי אילו פלגים נוצרים בלבנון למשל, או דיכוי הכורדים ע"י טורקיה), ולפעמים הוא סתם נייטרלי, לא נוח ומוטב כי יישכח (שואת הארמנים). איך אפשר להילחם בזה? זה בערך כמו להילחם כנגד "חומרי הנפץ באשר הם". אי אפשר. לפעמים אנחנו משתמשים בהם, ולפעמים אויבינו. הדבר נראה פשוט יותר כשמדובר על מלחמה כנגד "הדיכוי והבערות", אולם גם מלחמה זו לא ממש מעניינת אף מדינה. ארה"ב נלחמת נגד מי שנראה כפוגע באינטרסים שלה. "הדיכוי והבערות" הם לפעמים רעים, לפעמים טובים, ולפעמים (כמו לגבי מרבית מדינות העולם השלישי) סתם לא רלוונטיים. ישראל איננה שונה בהרבה - לעיתים היא יוצאת כנגד הדיכוי והבערות, ולפרקים היא שוקדת עליהם בקפדנות בחצר האחורית.
לא נראה לי שיש מישהו בארה"ב ששם לו כמטרה הגיונית להשמיד כחמישית מאוכלוסית העולם ע"י פעולה אקטיבית. אם נתעלם מן המימד המוסרי, הרי שזה קשה, בעייתי ביותר, ואני לא מבין איזו מטרה זה מקדם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש