 |
ענו לך כבר על חלק מהשאלות, מה שיש לי להוסיף הוא שלדעתי הפלשתינים טעו בהערכה שלהם את כושר העמידה הישראלי. הם חשבו שהתקשורת והשמאל באמת מייצגים את רב העם ושלחץ מתמשך יגרום לתופעות של התפוררות בחברה הישראלית (ההבלטה לה זכתה תופעת הסרבנות אצל הפלשתינים היא ביטוי לאמונתם זו)
לגבי המטרות של הפוליטיקאים: אין ספק שלרב המוחלט של הפוליטיקאים יש מטרות אישיות שונות ומשונות. הרפסודה עליה הם מטעינים את המטרות שלהם היא האידאולוגיה שהם מוכרים לציבור. הסעתה של הרפסודה הזו אל המטרה תביא לידי ביטוי את האינטרסים של הפוליטקאי, קרי - המטען, אולם גם את האינטרס של הציבור הלוא היא הרפסודה עצמה. זה חלק מה"הסכם" הבלתי כתוב בין הציבור והפוליטיקאי. כך מערכות שלטוניות מחזיקות מעמד. כאשר האינטרס של הפוליטיקאי מתחילים לסתור באפן מהותי את את האינטרס של רוב העם, הם מחליפים אותו.
ולגבי בינאום הסכסוך אני מאוד מקווה שאתה צודק. הבעיה שלי היא שגישה שאתה נוקט כתכסיס נשארת הרבה אחריך. זה שיבוא אחר כך יכול לקחת ברצינות את "משחקי המדיניות" ולפול בפח ה"שלום". עיין ערך בגין, שויתר בעניין האוטונומיה לפלשתינים בהסכם עם מצרים, כאשר ברור היה לו שהוא ימסמס את העניין, ויציל את יהודה ושומרון מלעלות לשולחן המשא ומתן. כיון שכבר יהיה שלום עם מצרים ולא תהיה סכנה ממשית לישראל. אולם על קרש הקפיצה הזה עלה שלטון אחר שהשתמש בו למטרות אחרות לגמרי...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש