בתשובה לירדן ניר, 20/07/02 13:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, "מטבע הדברים, הם היו צריכים להעמיד פנים שמדינה בגבולות 67 מספקת אותם" (אנא, אל תצטט חלקי משפט). כזכור, עראפאת נדרש לחתום על סעיף שאומר שההסכם הזה הוא *סוף הסכסוך*. אני חושב שהדרישה הזאת חיסלה את אפשרותו להמשיך את המשחק הכפול ששיחק מאז הסכמי אוסלו. ישנן עדויות של מנהיג בכיר (לצערי שכחתי את שמו) ברש"פ שהאינתיפאדה תוכננה מבעוד מועד, ויש, כמובן, גם שפע של עדויות נסיבתיות לכך שהם התכוונו למלחמה. לדעתי סביר להניח שהם ניהלו מדיניות שאמרה: נשיג את מה שאפשר בדרך מדינית, ונמשיך מהנקודה שהגענו אליה בדרך צבאית. אשר למטרתם, אני לא בטוח שיש להם מטרה מוגדרת ומקובלת של השמדת ישראל כאן ועכשיו, אבל ברור שהם אינם מסכימים (בינתיים?) לשום הסכם שמדינת ישראל יכולה לחיות איתו. לא התכוונתי להכנס לגוף הויכוח בינך לבין ניצה, אלא להעיר על שאלה אחת ששאלת: "נו, אז למה הם לא עשו את זה?". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני רק יכול להתנחם בכך שגם הוא לא זוכר את שמי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאכן ערפאת לא היה יכול, מבחינת עמו, לחתום על "סוף הסכסוך" (למרות שאני מתקשה לראות במה הצעד הזה יותר דרמטי מעצם הדיבור עם ישראל. לא ראיתי גם שהוא ניסה מו"מ אינטנסיבי כדי לרכך את הדרישה הזו). עדיין, למה לפתוח באלימות מיוזמתו? לא היה לו יותר טוב להשאיר את הסטטוס קוו, ולאגור עוד נשק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אנחנו עוסקים כאן בספקולציות די מפוקפקות על מניעיו של עראפאת, איש שכמדומני גם עוזריו הקרובים ביותר לא תמיד מבינים. אני לא מתיימר ל*דעת* בדיוק מה עבר לו בראש, וכל מה שאני מציג הוא סצנריו סביר (בעיני) שנותן תשובה אפשרית לשאלה שהוצגה. כזכור, השאלה הוצגה כאילו התשובה האפשרית היחידה עליה מפילה את טענתה של ניצה בדבר הכוונות של הפלשתינאים. לפי הסצנריו הזה, עראפאת נקלע למצוקה מדינית, שכן תוכנית קלינטון-ברק היתה אמורה לספק אותו אם הצהרותיו הקודמות (באנגלית) על פתרון של פשרה היו אמיתיות. אילו היה מנסה, כהצעתך, להשתחרר מהדרישה להכריז על סוף הסיכסוך במו"מ, המצוקה המדינית רק היתה גוברת, ממש כמו סוחר מכוניות שמבקש את כל הכסף אך מסרב לחתום על העברת בעלות. כזכור, עראפאת לא התלהב ממפגש קמפ דיויד מלכתחילה, ופחות או יותר נגרר לשם בלחץ בינלאומי, אולי בדיוק בגלל שבאותו שלב הוא העדיף, כדבריך "להשאיר את הסטטוס קוו, ולאגור עוד נשק". כשיצא המרצע מן השק (אגב, מישהו יכול להסביר לי את מקור הביטוי הזה?) הוא העריך שהדרך הטובה ביותר להפעיל לחץ על ישראל היא דרך הטרור, אחרי הכל תקדים הנסיגה מלבנון וכל הג'ז הזה, ופנה אליה. כלומר, לפי התרחיש הזה, הוא העריך שבאותו שלב כבר יש לו מספיק נשק להשיג בעזרתו השגים מדיניים, ובחר להשתמש בו. בכלל, השאלה למה דוקא באותו שלב ולא מאוחר יותר יכולה להשאל תמיד. למה היטלר פתח במלה"ע השניה ב 39 ולא בנה את עוצמתו הצבאית במשך עוד כמה שנים, מה שהיה יכול ? למה נאצר סגר את מיצרי טיראן דוקא ב 67 ולא ב 70? אני לא חושב עראפאת האמין שבכוח צבאי בלבד הוא יוכל להכניע את ישראל בעתיד הנראה לעין, אבל שילוב של לחץ צבאי ומדיני בהחלט מתאים לתיאוריית השלבים. אחרי שהיה משיג את ההישגים המידיים האלה - כולל עצמאות - היה לו קל לאין שיעור להמשיך לבנות את עוצמתו הצבאית לקראת השלב הבא. סאדאם חוסיין, אסאד ונאסראללה היו תורמים לו בשמחה קטיושות ותותחים ואולי גם קצת נשק כימי בשביל הפאן. ואם אנחנו כבר בעניין של שאלות, למה, לשיטתך, עראפאת אגר את כל הנשק אם לא כדי להפעילו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, את הסצנריו הזה אני לא יכול לדחות על הסף. אני עדיין לא מאמין בו, אבל בשביל לנמק את זה אני צריך כל מיני טיעוני עומק על פוליטיקה (וגם אז זה לא יהיה קל), שאין לי סבלנות להכנס אליהם עכשיו. אם אתה דווקא רוצה לדעת, אתה יכול לחפש תגובות של ערן בילינסקי (ושלי), אבל אני לא רואה סיבה מיוחדת שתרצה. אתה יכול לרשום נצחון מסוים. רק מכיוון ששאלת ישירות "למה, לשיטתך, עראפאת אגר את כל הנשק אם לא כדי להפעילו?" - במאמר מוסגר, לפעמים אוגרים נשק כדי להרתיע (כלומר, כדי לא להשתמש בו); לרוב מדובר בנשק לא-קונבנציונלי, אבל אני מניח שיש מקרים שזה יעבוד גם עם נשק קל - במשך אי-אלו שנים, חשבתי (יחד עם רוב הציבור הישראלי והמגיבים באייל) שכניסה של צה"ל לערים הפלשתיניות תעלה בהרוגים רבים, בסדרי-גודל יותר מכפי שקרה בפועל; הנחתי שעד גבול מסוים, זה ירתיע כנגד כניסה של צה"ל לערים. עד כאן המאמר המוסגר - ערפאת הפעיל, כידוע, את הנשק, עוד לפני שצה"ל נכנס לערים, ואני מניח שזו היתה מטרת אגירת הנשק מבחינתו. הויכוח שלי עם ניצה הוא שלטענתי, המטרה כאן אינה חיסול ישראל, אלא הנצחת הסכסוך המזוין - אולי בנסיגה חד-צדדית של ישראל, אבל יותר סביר, ככל שהתפתחה האינתיפאדה - על-ידי הכרחת ישראל לתגובה מסיבית, שתביא לכאן כוחות בינלאומיים, שיביאו להקמת מדינה (לפחות דה-פקטו) ללא הסכם עם ישראל. אגב, אני חושב שזו היתה גם המטרה של מי שנתן לו נשק מהצד הישראלי, ו"שהוא ילחם נגד החמאס והג'יהאד" היה רק נימוק קליט עבור דעת הקהל בישראל; אני מניח שפרס וביילין ידעו לא פחות טוב ממני מי הוא ערפאת ומה הוא רוצה. טוב, אני לא ידעתי בכלל - ידעו לא פחות טוב מניצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שלשני הצדדים היתה מטרה דומה, לדעתך, ושניהם ידעו היטב שגם לבני שיחם אותה המטרה, האם ישנה אפשרות שאף היה ביניהם סיכום מפורש (בעל פה או בכתב) בנוגע אליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשראיתי את שמך קיויתי להתייחסות לענין המרצע והשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל התיאוריות שלי על פוליטיקה שוות משהו, אני לא חושב שיש להם צורך בסיכום מפורש. אני אפילו לא טוען ששני הצדדים הניחו הנחות מפורטות על צעדי הצד השני: מספיק ששניהם מכירים את המטרות הכלליות זה של זה. איני *שולל* את האפשרות שהיה סיכום מפורש, אבל סיכום כזה הוא כמובן סיכון עצום: אם זה דולף לתקשורת, הלכה הקריירה הפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אין בינינו ויכוח גדול בשאלה זאת, לא אני ולא אתה מתיימרים שהאמת ידועה לנו בוודאות, ומכל מקום אין כאן שום נצחון. כפי שהכתרתי את כל הענף הזה מדובר בתשובה *אפשרית* לשאלה שעלתה, ונראה לי ששנינו מסכימים שהיא אכן לא בלתי סבירה לגמרי, וגם זה לא מעט בימים טרופים אלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |