בתשובה לאיתי כוחיי, 17/07/02 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן ספר מופלא, הספר הראשון של הופמן (חוץ מספרים שהוציא על זן בודהיזם) והנגיש ביותר שלו. גם התמונה על הכריכה (הילדים העיוורים) מהממת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מזה שעוד מישהו אוהב את הספר הזה. לגבי השפה הפרטית הקשה של הופמן- "מפתח" /חלקי/ להבנה הוא גישת הזן של "כאן ועכשיו"- התמקדות מחשבתית מקסימלית על מה שאתה עושה בכל רגע נתון (למשל: כשאתה נועל נעליים-הכנסת הרגל, סידור ה"לשון", מתיחת השרוכים, פרטי קשירת השרוך...); וכמובן, לדפים הריקים, או המקומות הריקים בדף יש משמעות לא פחותה משל האיזורים המודפסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפשוט לא מכירים והצילום על העטיפה הוא של קרטיה ברסון, שצילומים מדהימים הם כוס תה שלו. הנה לינק www.photology.com/bresson
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים לא מכירים אותו. [הייתי צריכה לומר "אני לא מצליחה להירגע מזה שעוד מישהו מכיר אותו!" :-)] ותודה על הלינק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי עכשיו בספר, וכתוב שהצילום הוא של אוגוסט סאנדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם הצילומים שך קרטיה ברסון יפים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הולכת לחפש עכשיו בלינק שלך את סאנדר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |