|
ראשית, אני מתנצלת אם ההודעה שלי לא תתרום ממש לדיון. אני נוהגת לקרוא את האתר הזה לעתים קרובות, אבל לא להגיב. החלטתי להגיב במקרה זה, כי משהו בהודעה עליה אני מגיבה פשוט לא מסתדר לי, והתפלאתי לראות שאף אחד לא העיר על זה. האם סיפור יציאת מצרים *באמת* ידוע לעם היהודי רק מתוך סיפורי האבות לבניהם? הרי סביר יותר להניח שמיום "מציאת" התנ"ך (אני לא ממש בקיאה בהשתלשלות האירועים), רוב האנשים התוודעו לסיפורי הניסים הללו רק בעזרת הטקסט הזה. כמו כן, בימי קדם לא כולם ידעו לקרוא, רק מעטים ממעמדות מאד מסויימים זכו לפריווילגיה הזו. אם כך, מאיפה כל פשוטי-העם התוודעו לסיפורים האלו? אני חושבת שמה שאני מנסה לחתור אליו זה שבימינו רוב האנשים (ולא רק היהודים) יודעים את סיפור יציאת מצרים לא מסיפורי הגבורה שהוריהם סיפרו להם שסיפרו להם הוריהם וכו', אלא מלמידה של הספר עצמו בבית הספר, או מתכניות הטלוויזיה, או מעצם העובדה שמכריחים אותנו מגיל 0 לחגוג את הסיפור הזה בכל שנה. השאלה היא אם לא היו מלמדים את הדברים האלה, והם לא היו הופכים למסורת, גם אז היו מתייחסים אליהם בכזו רצינות? כיותר מסתם מיתוס או אגדה?
|
|