|
||||
|
||||
זו שאלה מגוחכת ומפורכת מעיקרה שהלא האידאל הליברטיני הופך אידאולוגיות מסוג זה ללא רלוונטיות. |
|
||||
|
||||
זו לא היתה השאלה - השאלה היתה אם יש סתירה בין הפרקטיקות של O לבין התנהלות פמיניסטית. אולי זה לא תקף פילוסופית לשיטתך, אבל זו שאלה עם השלכות מעשיות לגמרי. |
|
||||
|
||||
שיש מספר גדול מאד של נשים המעורבות במערכות יחסים שכאלו, בין אם כשולטות, בין אם כנשלטות ובין אם כעוגות גבינה (שלצורך העניין ייצגו את כל הווריאציות על הנושא). רובן המכריע (לא מייצג סטטיסטית, מהיכרות אישית) מכריזות על עצמן כפמיניסטיות ואותה תת קבוצה שמרגישה שאכן יש סתירה (בהתאם לקו הפמיניסטי הרשמי של שנות ה 70 במאה הקודמת) מוותרת לרוב על נטיות אלו או מסתירה אותן היטב. ככה שהתשובה במישור המעשי היא ברוב המקרים לא. במישור הפילוסופי אפשר לדון על כך בשרשרת נפרדת שהיא בוודאי אופטופיק. |
|
||||
|
||||
עוגות גבינה או עוגות פרג, נראה ששוב לא הבנת - השאלה היתה לגבי מיקומה של האשה כ*נשלטת* בהירארכיה של היחסים. נשלטת ברמות של O , כלומר כמעט עד קצה גבול האפשר. זה שאתה מכיר או לא מכיר נשים שהתנסו בסאדו-מאזו, יפה אבל לא קשור לענייננו. אני שואלת האם ועד כמה האמונה של אדם (במקרה הזה, אשה פמיניסטית) קובעת ומשתלטת על העדפותיו ביחסים ובחדר המיטות. זו כמובן בת דודתה של שאלה אחרת - האם ועד כמה אדם עצמאי וריבוני מוכן להתמסר ולוותר על חירותו בגבולות מסוימים, כדי להשיג הנאה מינית. ועד כמה אנחנו בעצם רוצים להישלט ולוותר כדי לאבד לרגע את הצורך הבלתי פוסק לקבל החלטות בעצמנו. ואם אתה פוטר אותי שוב ב"יש נשים שהחליטו כך ויש נשים שהחליטו אחרת", כנראה שהשאלה הזו לא באמת מטרידה אותך. לבריאות. אותי היא מטרידה גם אישית וגם עקרונית (ולאו דווקא סטטיסטית, כפי שניסית לענות), כיוון שאני אשה. לא אשה שנמצאת במערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית, אבל אשה שמאתרת דפוסים מוחלשים-מאוד של מערכות יחסים כאלה מסביבה, ותוהה עד כמה העונג שבהם שווה את איבוד השליטה, ולהפך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |