|
||||
|
||||
1. במידה והראשון חתך שליש מדוייק, ובמידה ושני האחרים יודעים את זה, אף אחד מהם לא יסכים להוריד חלק נוסף מהשליש, ושניהם יכריזו שהם רוצים את השליש (ולא מצליחים להוריד ממנו כלום). במקרה כזה צריך (לדעתי) לתת את השליש לראשון (וההכללה ליותר משלוש היא ברורה). 2. אם נחזור לשני אנשים, למה הפיתרון של מחלק ובוחר נחשב לצודק? הרי ברור שאם המחלק מכיר את האינטרסים של שני הגורמים, ואם האינטרסים שלהם שונים, יש לו יתרון עצום. נסו לחשוב על פיתרון כזה לסיכסוך הישראלי פלשתינאי, ברור (ואם לא, אז נניח) שלישראל יש אינטרס לשלוט על תל-אביב, ירושלים וחיפה, ולכן המחלק הפלשתינאי יחלק את המדינה כך שהחלק שכולל את הערים האלה יהיה קטן בהרבה מהחלק שלא כולל אותם. וההפך, ברור (ואם לא, אז נניח) שלפלשתינאים מאד חשוב השלטון בעזה, מזרח ירושלים וחברון, ולכן המחלק הישראלי יחלק כך שהחלק שכולל את הערים האלה יהיה קטן בהרבה (אם כי, לא קטן בצורה שיהיה לפלשתינאים אינטרס שלא לבחור בה) מהחלק שלא כולל אותם (וכולל את תל אביב, חיפה ומערב ירושלים). |
|
||||
|
||||
1. נדמה לי שאתה מכניס לכאן את דילמת האסיר: אחרי שבני אמר שהוא רוצה את A, גבי, אם הוא חושב ש-A קטן משליש, יכול להחליט "לדפוק" את אבי (החותך). כל אחד צריך לדאוג לשליש של עצמו. 2. כמו שעניתי לאסף - קרא את המאמר ששי הפנה אליו. הדוגמא שלהם היא של זוג מתגרש; הבעל עשוי לחלק את הרכוש כך: חלק א' - הילדים, ללא מזונות וללא שום דבר נוסף; חלק ב' - כל השאר. יש כאן כמובן סיכון מצידו - האשה עשויה לבחור ב"כל השאר", בניגוד לציפיותיו. כלומר, לא תמיד השיטה עובדת: היא נכשלת כשצד אחד מכיר את האינטרסים של הצד השני, ויכול לתמרן לפיהם. |
|
||||
|
||||
1. לא ממש, פשוט יכול להיווצר מצב שגם בני וגם גבי מוכנים לקבל את ה"שליש", אבל שניהם מצהירים שקבלת אגורה אחת פחות לא תשאיר אותם מרוצים (ולכן, אף אחד מהם לא יסבים להקטין את החלק, ולכן, נתקענו). 2. קראתי. השיטה תיכשל כשיש לאחד הצדדים אינטרס "עליון", שידוע לצד השני (ושהצד השני מיחס לו חשיבות פחותה). הדוגמא עם הילדים פחות מוצלחת, משום שגם הבעל וגם האישה יעדיפו את "הילדים" על פני "כל השאר". |
|
||||
|
||||
1. אם השליש הראשון הוא מדוייק, לשני האחרים יש אינטרס לנסות את מזלם עם חלוקת השני שליש, כי אולי הם ישיגו חלק גדול יותר משליש, ולכן הם צריכים לבחור בשני-שליש (או ש"לא יהיה להם אכפת", ואז אבי מקבל את השליש שהוא חתך. 2. הבעיה היא שבמצב כזה המחלק לוקח סיכון. נניח שאני רוצה לדפוק את הפלסטינים, שמאוד חשוב להם עזה, חברון וירושלים, אז אני יכול לחתוך יפה יפה מסביב לשלוש הערים הללו, ולהשאיר בצד השני את כל השאר. ואז, אני אחייך אליהם חיוך לועג, והם יחייכו חזרה אלי, ויקחו את כל שאר ישראל. אופס. בקיצור, אני צריך לחתוך בצורה שתיראה הוגנת לשני הצדדים. |
|
||||
|
||||
1. ראה למעלה. 2. ככל שאתה מכיר את הצד השני טוב יותר, כך הסיכון שלך נמוך יותר. אם תצליח להעמיד את עצמך במקום הצד השני, ולמצוא את המקום בו הוא יבחר את החלק הקטן יותר, כל מה שתצטרך זה להוסיף מקדם ביטחון קטן, ולהציע את החלוקה הזו. ברור שמי שינהג בחמדנות יתרה, מסתכן, אבל מי שינהג בתבונה, יצליח להשיג את החלק הגדול יותר (במידה והוא המחלק), ולגרום לצד השני לקבל את החלק הקטן יותר (ולדעת שהוא קיבל את החלק הקטן יותר). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |