בתשובה לGod eat God, 16/07/02 14:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
GEG, האם יש לך מושג לאן נעלמו "גליליאו" ו"מקום למחשבה בשער"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מקום למחשבה, בגליון האחרון שלהם, הצהירו שהולך להגמר להם הכסף, והם התחילו לבקש תרומות. כנראה שלא תרמו. למעשה, זאת כבר הפעם השניה שהם עושים את זה. אחרי הגיליון השני של ''מקום למחשבה'' הם נעלמו לתקופה מסויימת, ואז חזרו בשיתוף עם ''בשער'' לעוד כמה, ושוב נגוזו מעל פני האדמה. ככה יצאנו קרחים מכאן ומכאן - מקום למחשבה הרי התפצל מגלילאו כי אנשים התלוננו על הערבוב בין פילוסופיה לבין מדע שהתחיל להתגלגל שם (זכור לטובה הגיליון שעסק בפוסט-מודרניזם). דווקא השילוב הזה הוא מה שנתן לגלילאו, לדעתי, את החן הרב שהוא ניחן בו, ומאז ההפרדה, הוא הפסיק להיות מעניין. גם מקום למחשבה היה הרבה פחות ממרתק. הבעיה היא שהניסיון למלא שני גליונות שלמים במה שפעם היה רק גיליון אחד, פשוט פתח פתח להרבה מאמרים שלא היה להם מקום להתפרסם. שני המגזינים הפכו למשעממים ומתמשכים יותר מדי. בשלב מסויים הפסקתי לקרוא את שניהם. כשגלילאו שלחו לי הצעה לחדש את המנוי, ויתרתי. את ''מקום למחשבה'' כבר לא הייתי צריך להפסיק - הם הפסיקו בשבילי. וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה (באתרים של שניהם אין אף מילה רשמית על סגירה, אבל הם הפסיקו להתעדכן די מזמן). ועוד מילה, ודווקא על טרי פראצ'ט. האם זו רק אני, או שהוא באמת על סף זכיה בתואר "הסופר הנקרא ביותר ע"י קוראי האייל"? האחרון שלו שקראתי היה "Interesting times". כרגיל, צחקתי בקול. נו מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אתר "קריאה לקריאה", מיסודה של האחראית לשני המגזינים, יושב כבר מספר חודשים כשבראשו ההודעה "קריאה לקריאה חוזרת עוד שבוע בגירסה משופרת ומלהיבה! להתראות..."... המאמר האחרון של האייל שמוזכר שם הוא זה: דיון 871 שהתפרסם באייל לפני כמעט חצי שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שביכינו, ואף הספדנו את גלילאו, הוא שב אתמול לפקוד את תיבת הדואר שלי. במבנה קצת שונה (זהו גליון נושאי, וכך, להבטחתם, יהיו גם הגליונות הבאים), עם עורכת חדשה (נאורה שם שאול), אך (מעיון ראשוני) עדיין באותה איכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש קישור (לקוראינו בחו"ל)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסבר - הכתובת הישנה של האתר של גלילאו אינה פעילה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי האתר. עיתון (Hard copy) יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע. יצרו איתי קשר בשלב כלשהו בקשר לאפשרות שאעבוד אצלם (הקשר נוצר דרך כותב אחר באייל, שאני אשאיר לו לחשוף את עצמו אם יחפוץ בכך) באחד המדורים החדשים שם (יש בגליון החדש ראיון עם פרופ' אגסי? אם כן, זה המדור. אם לא, הוא יהיה בגליון הבא, כנראה). כפי שודאי הבנת, הרעיון להעסיק אותי לא יצא לפועל. הם לא ממש יצרו איתי קשר כדי להודיע לי שהם לא מתכוונים להעסיק אותי, שזה די מעצבן, לאור העובדה שהם אלו שפנו אלי מלכתחילה. לא נורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כשהיא כתבה ב''קפטן אינטרנט'', תהיתי אם ''נאורה שם-שאול'' הוא שמה האמיתי או, אהמ, שם שאול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו קפטן אינטרנט, "איתי בנר" זה בן-אדם אמיתי או בדיחה על בנרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנר הוא אחד מהעורכים באתר ה''שותף לפשע'' שלכם, קונספציה. חוץ מזה הוא גם נוטל חלק באיזו תוכנית ב''רדיו חיפה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הייתי רוצה להתנצל ששאלת אותי שאלה ישירה ולא עניתי ימים רבים. אין לי זמן, בקושי לתגובות קצרות כמו זו שאני כותב כרגע... מן הסתם מצער אותי שאינני יכול להיכנס לדיון המרתק על חלוקת העוגה, ובכלל: הרבה אנשים מחכים לתגובות שלי (ירדן ניר, למשל. דיון מקביל לדיון אתו ניהלתי בדוא"ל עם חבר. אפרט בימים הקרובים) אני אשתדל לשוב ולענות לכולם כשאמצע את הזמן. סליחה. לא נעלמתי, רק נקברתי (מתחת לים עבודה). חברת SBC שלחה לי הודעה המספרת לי על קשיים להם נקלע גליליאו, בגללו לא יצא לאור גיליון מאי-יוני (51) ויוארך המנוי שלי. הגיליון הבא שישלח יהיה ספטמבר-אוקטובר. הם מציינים כמה הם רואים בגליליאו כתב עת חשוב ומושא לגאווה, ומבטיחים להמשיך להוציאו לאור בפורמט הקיים. ולדובי - אני עדיין חושב שמדובר במגזין מעולה, הנדיר באיכותו בישראל. אני ממש נהנה ממנו. בשנים האחרונות הוא התרחב משמעותית, אולי למעלה מכפי יכולתו הכלכלית. חבל יהיה לאבד אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות. האמת היא שמאוד עצוב לי בשל חוסר היכולת של מגזינים איכותיים להתקיים בארצנו הקטנה. בזמנו ערכתי חיפושים נרחבים ברשת אחר מגזין אקדמי בעברית במדה"ח, כמתנת סיום לימודים לאחותי הקטנה. לאחר חיפושים מייגעים מצאתי מגזין אחד (!) שמוציאה לאור אוניברסיטת חיפה במדע המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדינה וחברה" (או משהו כזה)? מתי זה "בזמנו"? כי המגזין הזה קיים רק שנה וקצת, ויצאו לו רק שני גליונות. חוץ מזה, יש גם את כתב העת "פוליטיקה" שמוציא מכון דיוויס, אם אני לא טועה. ותמיד יש את "העין השביעית", בתחום התקשורת, של המכון הישראלי לדמוקרטיה. זה מה שאני מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ''מדינה וחברה''. שני האחרים אינם מגזינים אקדמיים. האתגר האמיתי היה לרכוש מנוי מחו''ל ממקום שמקבל רק צ'קים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בטוחה ש"פוליטיקה" אינו אקדמי? ערך אותו אבנר דה-שליט עד לא מזמן... בכל מקרה, עוד מגזין לא-אקדמי שאני יכול להמליץ עליו הוא "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים (כן, אני יודע, אבל המורים לא קוראים את זה, כצפוי) - כתב עת מצויין בעריכת רוביק רוזנטל, שלוקח נושאים שונים בחברה ובתרבות, הישראליים והבינלאומיים, ועוסק בהם לאורך גליון שלם מכל מיני כיוונים. חוץ מגיליון אחד שמאוד הרגיז אותי1, לא התאכזבתי. 1 גיליון שכותרתו "הדור הצעיר מדבר" - בני 20-30 כתבו מאמרים על תרבות צעירה. רק מה? הדור הצעיר, ככל הנראה, הוא או תל-אביבי (רובם המוחלט של הכותבים), או מתנחל, או דוס. אין אוניברסיטאות בחיפה, ירושלים ובאר-שבע? אין מכללות מכובדות בכל חור ברחבי המדינה? יש, אבל אנשים צעירים שיכולים לכתוב על תרבות צעירה - זה יש רק בתל-אביב, פלוס תשלום מס-שפתיים לפריפריה הפוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שגליליאו ימשיך. ואני גם מקווה מאוד, בלי קשר... אגב מגזינים אקדמאיים, מישהו מכיר מגזינים במדעי-הרוח (פילוסופיה, או אולי אפילו מתימטיקה)? אני מכיר את "עיון" הנפלא, מגזין כבד-ראש כלבבי. יש עוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש היום כמה וכמה מגזינים איכותיים - תכלת, מקרוב, תיאוריה וביקורת. כמה זמן יחזיקו מעמד, זו שאלה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריה וביקורת, כפי שמרמז שמו, הוא נוראי, פלצני עד טירוף, ומרקסיסטי/פוסט-מודרניסטי עד העצם. מקרוב הוא כתב עת לספרות, נכון? את תכלת אני לא מכיר. יש את "זמנים" בתחום ההיסטוריה. אם הוא עדיין יוצא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אתה מחפש מגזינים אקדמיים אך לא פלצנים :-) הרבה יותר קשה. את תכלת, שמוקדש למחשבה ישראלית, תמצא פה: ונדמה לי שהגיליון האחרון של זמנים הוקדש לגוף האנושי. או אולי התבלבלתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי ''מקרוב'' - הוא עוסק לא רק בספרות, אלא גולש לענייני חברה. קשה שלא, כשנסים קלדרון וגדי טאוב על העריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, סיפרתי כבר ששנה הבאה אני נרשם לקורס של גדי טאוב בהוג'י? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה כותב את זה כאן מתוך תקווה שהוא קורא את האייל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יודע שהוא לא. ב. לא, סתם התלהבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרכז שלם? הם לא בעלי נטיות קפיטליסטיות ברורות? המממ.. בדיקה באתר שלהם מראה שכן - הם אלו שפרסמו את התרגום העברי של "The Road to Serfdom" להאייק, את "מחשבות על המהפכה הצרפתית" של ברק, ואני מניח שהם גם אלו שמוציאים עכשיו את התרגום של מילטון פרידמן. טוב, מעניין. אבל לקבל את המגזין שלהם ב"פייס-ווליו", זה בעייתי. יש, יש מגזינים אקדמיים שאינם פלצניים. בתחומי העניין שלי, Parliamentary Affairs ו-Party Politics הם שני כתבי עת מעניינים ומעוטי ז'רגון. בעברית אפשר להזכיר שוב את "פוליטיקה". את "מדינה וחברה" לא קראתי, אבל עמי פדהצור, מהקשר הקצר שהיה לי איתו, נראה לי בחור חביב, ואין סיבה להניח שהמגזין בעריכתו יהיה פלצני יתר על המידה. הבו לנו אקדמיה נגישה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, ''תכלת'' הוא עיתון מרגיז ומתנשא, בהתאם למסורת מרכז שלם. ד''א, כאשר כתבתי ''אקדמיים'' התכוונתי לסוג מאוד מסויים של מגזינים, העונים על ההגדרה של מגזין אקדמי. כאלה חיפשתי, ולדעתי חסרונם הוא תעודת-עניות לאקדמיה הישראלית. מצד שני, כיוון שהעולם האקדמי מתנהל באנגלית, רבים מהחוקרים הישראלים מפרסמים באנגלית במגזינים זרים, ובצדק. מגזינים זרים גם דורשים בלעדיות על החומר (לא תוכל לפרסם את אותו מחקר במגזין ישראלי בעברית ובמגזין זר באנגלית), כך שקיים ההכרח לבחור, והבחירה במגזין זר היא הגיונית. אז בעצם לא בדיוק תעודת עניות, אלא יותר התמודדות מוצדקת עם הנסיבות. הממ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגליון הראשון של "מדינה וחברה" היה לפחות מאמר אחד מתורגם מאנגלית, שנכתב על ידי ישראלית (יעל ישי), וכולל תודה לסייג' פאבלישינג על האישור לתרגם. גם בגליון הראשון של "פוליטיקה" היה מאמר מתורגם (הפעם לא של ישראלית - סוזן אוקין). רבים מהחוקרים מפרסמים באנגלית, כפי שהתאונן פעם אחד המרצים שלי, משום שמאמרים בעברית פשוט לא נחשבים בספירה של מאמרים לקבלת קביעות של חוקרים. זה פשוט לא נחשב. לכן, אין גם כתבי עת בהתאם (מי ישלח מאמר לכתב עת אם הוא בכלל לא נחשב בספירה שלו?). זה קצת דבילי, כי זה אומר שחוקרים ישראלים נאלצים מההתחלה להתמודד על פרסום בכתבי העת החשובים יותר בעולם, ואין להם "כיתת מתחילים" שם אפשר לפרסם את המאמרים הקצת פחות מדהימים. אני יודע לאיזה מגזינים התכוונת, כמובן, וגם עליהם דיברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה דווקא חוקרים ישראלים צריכים "כיתת מתחילים"? 2. תרגום מאמרים הוא עניין נפוץ, כל עוד יופיע המקור באנגלית כרפרנס ממנו תורגם המאמר (גם אם הכותב ישראלי, או שפת אמו היא עברית). ומה צורה לו לעיתון אקדמי שכל חומריו מתורגמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא "דווקא". לכל שפה יש את כתבי העת הקטנים והלא-משמעותיים שלה. חוקר גרמני יכול לפרסם באחד ממגוון כתבי-עת אקדמיים גרמניים, שהם גם מכובדים מספיק כדי שיהיה כדאי לו לפרסם שם, וגם קצת פחות מכובדים מהמגזינים הבינלאומיים הגדולים כדי שהוא יוכל לפרסם שם גם אם הוא עוד לא גדול הדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה נעשה אנחנו, החוקרים האמריקאים? לי ולמאות כמוני אין "כתת מתחילים", ואיאלץ להתחרות עם חוקרים בעלי שם בקבלה למגזינים (אלא אם כן סופרים את "האייל" בתור כתת מתחילים, כמובן - אפשר לנסות לעבוד על זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט שאני יודע, יש מספיק כתבי עת באנגלית משורה ז', שם יכולים המתחילים המקומיים להתחרות. למה הישראלים לא כותבים שם? כי בד"כ אלא כתבי עת שעוסקים יותר במחקר מקומי, ולכן מחקר שנעשה על סטודנטים לפסיכולוגיה1 בישראל יתקשה למצוא את מקומו שם. 1 משום מה כל המחקרים בפסיכולוגיה נעשים על סטודנטים לפסיכולוגיה, ואף אחד לא מעלה את הסברה שהקבוצה הזו לא בדיוק מייצגת את האוכלוסיה לאשורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא (אין מגזינים אקדמיים רמה ז', לפחות לא בתחום שלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת ! אני לא חושבת שנתקלתי באיזשהו תחום במדעי החברה ש*לא* היו בו מגזינים דרג ז'. קצת קשה לי לחשוב שדווקא התחום שלך חף מזה. או במילים אחרות: אמרי לי במה את עוסקת, ואמצא לך מחקרים דרג ז' בתחומך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במחקרים עסקינן, אלא במגזינים אקדמיים בתחום היוצאים לאור בארה''ב. התחום הוא סוציולוגיה של החינוך (גם מגזינים לסוציולוגיה תופסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואיפה את חושבת המחקרים הללו מתפרסמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע''י הוצאות ספרים חסרות מעוף, ע''י העיתונות הפופולרית, ע''י מכוני מחקר (כמו זה בו אני עובדת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח, שאם יותר ממחקר אחד בודק את אותו הדבר, אחד מהם (לפחות) מיותר. אם הראשון היה מושלם, הרי אלה שבאים אחריו מיותרים, ואם נדרשו עוד מחקרים, הראשונים היו לוקים בחסר. וככל שרבים המחקרים החוזרים על עצמם, כן יש להניח שקיימת בעייתיות לפחות בחלקם. אז ככה, סתם, בחרתי שאלת מחקר אחת (הגורמים לשביעות רצון מחיי נישואין) ושלפתי מאמרים רלוונטיים. למרות שהכותרות לא זהות, שימי לב לחזרתיות המופלאה המכסה את מרחב המחקר. האם כולם סוג א'? סוג ב'? או אפילו סוג ג'??? Aida,Y. & Fablo, T.(1991). Relationships between marital satisfaction, resources and power strategies. Sex Roles, 24, 1-2. שימי לב במיוחד למאמרים של Bahr ועמיתיו לעומת Yogen & Brett. מה הוסיפו יוגן וברט על בהר?
Bahr, S.J., Chappell, C.B. & Leigh, G.K. (1983). Age and marriage, role enactment, role consensus, and martial satisfaction. Journal of Marriage and the Family, 45(November), 795-803. Blair, S.L. & Johnson, M.P. (1992). Wives' perceptions of the fairness of the division of household labor: The intersection of housework and ideology. Journal of Marriage and the Family, 54, 570-581. Glenn, N.D. & Weaver C.N. (1978). A multivariate, multisurvey study of martial happiness. Journal of Marriage and the Family, 40(May), 269-282 Jorgensen, S.R. (1979). Socioeconomic rewards and perceived martial quality: A re-examination. Journal of Marriage and the Family, 41(November), 825-835. McHale, S.M. & Crouter, A.C. (1992). You can’t always get what you want. J Marriege and Family, 54, 537-547. Yogen, S. & Brett, J. (1985). Perceptions of the division of housework and child care and martial satisfaction. Journal of Marriage and the Family, August, 609-618 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? אם מחקר אחד בודק, צריך לעשות מחקרים נוספים שיאששו או יפריכו את מסקנות המחקר הקודם. אף פעם מחקר אחד אינו מספיק. ואת בטח לא יכולה לשפוט לפי הכותרות - אולי מאמר מאוחר ניסה לענות על ביקורת שהייתה כלפי המאמר המוקדם יותר? אולי הם מראים משתנה נוסף שמסייע? ההסתכלות שלך על מדעי החברה היא מופרכת - אי אפשר לצפות למחקר שלא יהיו ליקויים, ואם יש חוקר שאומר לך שהוא מצא הסבר של 100%, הוא משקר. תמיד כל מחקר מציין קורלציה (נגיד, משתנה זה וזה מסביר 30% מהשונות, או 50%, או 80% אם מדובר באיזה משתנה פלאים שכזה), ולעולם לא מדובר על אחד לאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו במדעי הטבע חיבים לחזור על מחקרים (למשל, http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, טוב, זה נכון למחקר הראשון, השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי... אבל יש נושאים שבהם נכתבו 300 מאמרים (ועדיין ממשיכים לחקור אותם, ולפרסם). במקרה "הגורמים לשביעות רצון מחיי הנישואין" ובפרט "הקשר של שביעות רצון מחיי הנישואין וחלוקת התפקידים בין בני הזוג" הוא אחד מהם. זה הולך בערך ככה. קודם אומרים - חלוקת תפקידים משפיעה על שביעות הרצון מחיי הנישואין. עושים על זה נגיד עשרה מחקרים. אחרי זה עושים את אותם מחקרים על תת אוכלוסיות (רק שחורים, רק לבנים, רק שחורים ולבנים, רק יהודים, רק צולעות, רק ממושקפים). אחרי שמרוצים מהתוצאות מייצרים מודל. נגיד מוסיפים את המשתנה: ציפיות. ואומרים שבעצם היחס בין הציפיות לחלוקת התפקידים הוא המשפיע על שביעות הרצון. ואז אפשר לעשות הכל מהתחלה. ואז כשגומרים לעשות את זה, משכללים את המודל, ומוסיפים גם את המונח הגינות. ואז מחברים משפט שמכיל את שלושת המושגים (הגינות, ציפיות, חלוקת תפקידים) בכל פרמוטציה אפשרית, וכל אחת מהן חוקרים בנפרד, עם כל אחד מהמשתנים הנוספים שאמרנו קודם. ואז, כשגומרים, אומרים שבעצם המשתנה האמיתי הקובע הוא לא ההגינות אלא תפיסת ההגינות. עכשיו יש לנו ארבעה משתנים, ו- 24 פרמוטציות, וגם אותן אפשר לחקור בעשרה מחקרים יסודיים ועוד מחקרים על תת אוכלוסיות שונות כהנה וכהנה. שנאמר, במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל זה מפריע לך, כי..? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לא כל 250 המאמרים האלה הם סוג א' (כמו שניסתה נוגה לטעון מלכתחילה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, והפעם באותיות גדולות: מ ג ז י נ י ם הם לא מחקרים. מגזין הוא סוג של רבעון (או תלת-שנתון). הוא ל א מחקר. בכל אופן, כמובן שאני גם מאוד לא מסכימה עם דעתך בנוגע למחקרים. בואי נתחיל בהגדרת מחקר "סוג א"'. נמשיך ב*מי* מגדיר מחקר סוג א' (את?). נסיים בזה שאני דיברתי על התחום שלי, הרחוק מזוגיות ומשפחה כרחוק מזרח ממערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודעת את ההבדל בין מחקרים לבין מגזינים. שימי לב שכל המחקרים שציטטתי היו ממגזינים. לא ספרים, לא עבודות דוקטורט. כולם ממגזינים. בנוגע ליתר, קדימה: את מוזמנת להציע הגדרה לסוג א' את מוזמנת לאפיין יותר את התחום שלך (קודם אמרת שכל תחום בסוציולוגיה זה בסדר, זוכרת?) ולבסוף, בהנחה שקיימת שונות בין מחקרים, ההנחה שכולם סוג א' היא כמעט מופרכת מיסודה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא מעוניינת להגדיר מאמר סוג א'. כתבתי שכל מגזין סוציולוגיה תופס. הכוונה כמובן היתה לסוציולוגיה כללית. מגזין המתמחה בסוציולוגיה של המשפחה (למשל) לא כ"כ רלוונטי לי, נכון? אבל קיימת אפשרות לעוסקים בתחומי לפרסם גם במקומות כמו AJS או ASR. שונות לא מניחה הבדלים ברמה, אלא הבדלים תכניים. דהיינו, אם הוספתי משתנה אחד לניתוח שנערך במחקר מסויים, ועכשיו התוצאות שונות, הרי שערכתי מחקר *שונה*, אך לא טוב יותר-או-פחות. לא רק זאת אלא שבמקרה כזה את תטעני שמחקר-הבת "שווה" (איזו מילה מרגיזה) פחות, בעוד שאני אטען שערכו, אם בכלל שונה, הרי הוא גבוה יותר, שכן על החוקר הראשון היה להכליל גם את המשתנה החדש, אשר השפיע על התוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מחקר מוסיף משתנה מסביר שהיה ראוי להתחשב בו קודם, הרי שהדבר מצביע על כך שהמחקר הראשון (זה ללא המשתנה) לא היה מושלם. הלא כן? והנה כבר הצבעת בעצמך על מקרים שבהם מחקרים אינם סוג א'. אני פשוט מתקשה נורא להאמין שבכל תחום שאני נוגעת בו יש שונות ברמה של מחקרים, ורק בסוציולוגיה אין. זו תופעה הקיימת במחקרים ברפואה, במתמטיקה, בפיזיקה, בחינוך, בפסיכולוגיה, אבל רק לא בסוציולוגיה? נו, באמת. תהיי רצינית. למגזינים שונים יש איכות שונה (impact factor) או איך שלא קוראים לזה בסוציולוגיה. ולכן תוכלי למצוא מחקרים שכן התקבלו למגזין אחד, אבל לא למגזין אחר. אז לא אני צריכה להגדיר מחקר סוג א' או סוג ב'. האיכות של המגזינים עצמה (והעובדה שלא כל דבר מתקבל לכל מקום) מגדירה את זה כבר בעצמה. לא קרו לך מקרים שמאמר שכתבת לא התקבל למגזין יוקרתי, אבל כן למגזין האלבני לסוציולוגיה (טוב, לשם דוגמא בלבד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים נבדלים. כל מה שאמרתי הוא שבתחום *שלי* ב*ארה"ב* לא קיימים הרבה מגזינים, והמעט שקיימים הם כולם ברמה גבוהה ודי אחידה. אולי אני באמת ברת מזל באופן מיוחד. מחקר יכול לא להתקבל למגזין מסויים, ושנה אח"כ כן להתקבל לאותו מגזין, מאלף ואחת סיבות, החל במוניטין של החוקר וכלה בעניין של הקהילה האקדמית בתחום או בכמות המאמרים הנכתבים בנושא מדי שנה. גם אני קוראת מאמרים שנראים לי פשטניים מדי, מסובכים מדי, ארוכים מדי, קצרים מדי. קל להעביר ביקורת על כל חומר אקדמי שקוראים; מעודי לא קראתי מאמר ומצאתי עצמי בלי שום ביקורת עליו (חוץ מאולי בשנתיים הראשונות של התואר הראשון), אך המרחק גדול בין ביקורת לבין דירוג מאמרים לפי רמה. מה גם שמאמר שהיום נראה לי פשטני, ייתפס על-ידי באור שונה לגמרי בעוד שנה או שנתיים, ולפעמים גם אחרי שלושה-ארבעה חודשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שחלק מהתשובה שלי כבר נמצאת בשאלה שלך - אני חושבת שסוקר (referee) במגזין טוב, לא אמור לדעת של מי המאמר שהוא בוחן. המאמרים מוגשים בעילום שם לסקירה, כדי למנוע הטיות הנובעים ממוניטין וכדי לאפשר שיפוט אובייקטיבי של המאמר. גם העובדה שמאמר לא התקבל קודם ואחר כך כן התקבל יכולה להצביע במשהו על איכותו של המגזין, לא? (פרט לשינוי הפוקוס של הקהילה האקדמית, שהוא נימוק לגיטימי, איכשהו). ייתכן שהמגזינים שאת חשופה אליהם בתחום הם ברמה גבוהה, וזה משום שאת חוקרת רצינית. בדומה לזה, אני לא אטרח לחפש מאמרים במגזינים קקיוניים, ופעמים רבות לא אהיה מודעת כלל לקיומם. אבל זה לא אומר שהם לא קיימים. לא סביר שהם לא קיימים. אין תחום שכולו זהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי כי שניכם צודקים בעניין זה. מטבעם, מדעי החברה הם מרובי משתנים חבויים ומבלבלים, אף יותר מתורת הקוונטים, עד כי רצוי לחזור על כל מחקר חשוב, פעם אחר פעם ובתנאים שונים, גם אם השוני היחיד הוא נקודת הזמן. הבעייה היא יותר כללית עם העולם האקדמי האמריקאי, שאינו בורר מדי את חוקריו ומחקריו, נסחף אחר אופנות חברתיות ומוסריות, ממציא חידושים שאינם, לא פעם מתיימר למקוריות שלא בצדק ומפריך בזול אמיתות יקרות, נגוע באינטרסים ועוד... התוצאה היא כמויות אדירות של זבל אקדמי, המקשה על כולנו לזקק ולהבחין בין ה..... ל...... (אין לי כרגע זמן למצוא מטאפורות הולמות). עדיין, אשרינו שזו החברה המובילה בעולם וכנראה שזה אחד ממחיריה היותר נסבלים של חברה חופשית וסקרנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוץ והתבן? העדית והזיבורית? היהלומים והאפר? החזירים ונזמי הזהב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבני החן והנוזלים לניקוי שמשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... מדעי החברה הם מרובי משתנים חבויים ומבלבלים, אף יותר מתורת הקוונטים..."? כזכור, בתורת הקוונטים אין משתנים חבויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, התבלבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוקליים, לוקליים, אין משתנים חבויים לוקליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כוונתך במשתנים חבויים שאינם לוקאליים (אם אפשר בקצרה, איני רוצה לפתוח כאן דיון נרחב בנושא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ הביטוי מתייחס לתיאוריה של דיויד בוהם שפוסל את האינטרפרטציה הדואלית (חלקיק/גל), ומתאר חלקיק שהוא אכן חלקיקי לגמרי אבל מונחה ע"י גל (לא לוקאלי מטבעו) שמסביר, למשל, את תבנית ההתאבכות בניסוי שני החריצים. אני לא אנסה להסביר את זה כאן לפיזיקאי - מספיקה לי הסטירה האינטלקטואלית שחטפתי כשניסיתי לדבר מתמטיקה עם מתמטיקאי - אבל נדמה לי שזה יכול להתקשר עם תורת המיתרים. הצעה ברוח הזאת תוכל למצוא כאן: ושוב עלי להזכיר את הדיסקליימר הנגזר משמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור. אשמח לכל הגיג או טיעון מכל סקרן, מה עוד שגם בפיסיקה, הידע וההבנה שלי טעוני שיפור. בעניין הדיסקליימר, פעמיים בשנים האחרונות קרא לי מישהו אידיוט (בשעת ויכוח). באחת הפעמים עניתי (בחיוך) "כן, אבל אנחנו הרוב!". אנ יודע, זה לא כמו להיות שוטה, אבל לפחות יש למה לשאוף. (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה ל-1 היא הקופונים, לא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופונים? אם אתה מתייחס לעובדה שלתלמידי פסיכולוגיה יש מכסה של ניסויים שהם צריכים להשתתף בהם - כן. הם האוכלוסיה הנגישה ביותר לחוקרים. זה, כמובן, מסביר שני דברים - א. למה רוב הניסויים בפסיכולוגיה נראים כל-כך מטופשים (יש עוד סיבות, אבל לא נכנס לזה), ב. למה כל הפסיכולוגים מתנהגים כאילו התעללו בהם נפשית - כי באמת עשו להם את זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |