בתשובה לערן בילינסקי, 16/07/02 1:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמיכה מסוימת, בסדר. אבל זה באמת כרוך בכך שזה לא יהיה ציבור שלם שכולו לא עושה שירות לאומי ולא תורם לשוק המקומי. חוץ מזה, המדינה צריכה להעדיף תמיכה בתחומי מחקר מדעיים וטכנולוגים כך שלימוד בישיבה, ככל שהוא נחשב למחקר, צריך לקבל תמיכה נמוכה יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, עכשיו אפשר לקרוא לגילית ותתחילו לעבוד על פשרה? גילית, יש לך דקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. באופן עקרוני ובלי קשר לדת, מדעי הרוח *חייבים* להיות מתוגמלים בצורה הולמת. לא מס שפתיים אלא תמיכה אמיתית, שתאפשר למיטב המוחות להגות, ליצור, לתרום לנכסי המדינה הרוחניים. אתה יודע מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה? משוררת. ואני כבר גדולה. אני משלמת בימים אלו במיטב כספי על הזכות להוציא ספר בישראל. עזוב אותי, השולית- כמעט כל יוצר משלם. לו הייתי רוצה להיות אשת מחשבים דרכי הייתה קלה ומרופדת. לימודי הרוח הם לימודים חשובים לא פחות ממדעים. בפרט לימודי יהדות ותרבות- טכנולוגיה תקבל מסין אם לא תפתח כאן, לימודי יהדות ויצירה ישראלית-יהודית לא יצמחו בשומקום אחר. ב.לא חולקת על "ציבור שלם". התמיכה היא ראויה, הפטור הגורף אינו ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה עם הספר, אבל אם את משלמת את מיטב כספך על הרצון (ולא זכות, כמובן) להוציא ספר בישראל, הרי שהמשמעות היא שמדובר בהוצאה פרטית. הוצאה פרטית, כמובן, לא ממש תגיע לחנויות הספרים, ולכן הספר שלך, איך לומר, לא ממש יגיע לציבור הרחב. מוטב לך כבר לשלוח את שירייך ל"דג-אנונימי?", שם הם יזכו לקהל קוראים גדול יותר. העובדה שמשוררים היום לא בדיוק זוכים לעדנה היא בעיקר תעודת עניות לגרפומניה הישראלית (יהודית?), ועוד יותר מכך - לחוסר הנכונות של ישראלים לקבל ביקורת ("מה זאת אומרת אתם לא מוכנים להוציא את הספר שלי?!"). פגשתי פעם מישהו שהוצאת ספרים *הסכימה להוציא ספר סיפורים שלו*, אבל האדיוט הלך להוצאה פרטית, בגלל שההוצאה הרצינית לא הסכימה לכלול בספר גם את השירים של הבחור, ורצתה, חרפה שכזו, לבצע עריכה בסיפורים שלו. אגב, אמרתי כבר שאני רוצה להיות סופר כשאהיה גדול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חורגת ממנהגי לא לדבר איתך, כי אם כשתהיה גדול אתה רוצה להיות סופר אז כדאי שתדע: ההוצאה שאני מוציאה בה היא ממש לא הוצאה פרטית. כל ספר ביכורים דורש השתתפות עצמית- בפרוזה אולי יש מקום (מזערי) להתווכח, בשירה אין בכלל אופציה של "ואו, יופי של ספר. אנחנו נפרסם". כדי שהספר הקטן שלי יגיע לסטימצקי ולדיונון אני חייבת גם לעבור סלקציה, עריכה וכו, וגם לשלם השתתפות עצמית. באותה הוצאה ממש, אגב (גוונים) מתלבטים בימים אלו האם כדאי בכלל לפרסם מעזבונו של יהודה עמיחי. זה לא ריווחי, אתה יודע. אני חושבת שזה מצב לא תקין. איך סופר מפורסם אמור להתפרסם אם הוא חייב כסף כדי להיות סופר? למה אין מקצוע כזה, "סופר"? או "משורר" או "הוגה דעות"? אני לא מאמינה בשוק כלכלי עסקי טהור, לדעתי חייב להיות מסלול המתגמל את הציירים, משוררים, תלמידי חכמים. אלו נכסים רוחניים בעלי חשיבות, במדינה צריכה לרצות בהם לא פחות ממהנדסים. צריך להגיד מחדש את המושג "תועלת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפחות מהיכרות עם אדם אחד שפרסם ספר ביכורים - לגבי פרוזה זה לא נכון. ב. אני לא חושב שאפשר להאשים את ההוצאות בכך. הבעיה, לדעתי, היא דווקא בכך שאין כתבי עת שמפרסמים שירה, שהם המקום בו, באופן טבעי, משוררים יכולים להתחיל לצבור הכרה ציבורית. אותה בעיה קיימת גם בפרוזה, כמובן. אין מקום רציני לפרסם בו סיפורים קצרים, ולכן כה רבים מתדפקים על דלתות הוצאות הספרים בלי שאף אחד יכיר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיון בתחום: 1. על ספר ביכורים בפרוזה לא משלמים בד"כ - בהוצאות הגדולות. בקטנות, גם אלו שהם מכובדות ולא עסקיות, משלמים גם משלמים. 2. על ספר שירה ראשון משלמים כולם, בכל מקום, פרט לכמה יוצאי דופן ולכמה שמורות טבע קטנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנעת שכבר דיברנו על זה פעם... תגובה 66870 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק לא עובד, אבל בכל מקרה- זו דעתי, היא לא חדשה. הגיוני שכבר אמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 66870 הנה הלינק המתוקן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |