|
בשיר של פוגל יש מסר שאלמנטים מסויימים של הטבע (עכברים, גשם) אינם מסוכנים; ואלמנט טבע אחר (חושך) הוא אפילו מגונן. זאת- לעומת בני האדם, שהם המסוכנים (איש לא ימצאנו).
זה הזכיר לי את הספר של נאווה סמל "צחוק של עכברוש", שבו ילדה בת חמש מוסתרת בבור תפוחי אדמה, לאחר שהוריה -להבנתה- בגדו בה (במוסרם אותה לאיכרים, בלי להסביר). האיכרים עצמם משאירים אותה בבור, בחושך מוחלט, במשך תקופה לא ידועה (עד שתלמד בע"פ את "אווה מריה"). ובן האיכרים יורד מדי פעם בסולם (שרק את חריקת שלביו היא שומעת בחושך) ואונס אותה. הידיד היחיד שלה במצב הזה הוא העכברוש שגר בבור- שוב, לעומת אכזריות האדם.
|
|