בתשובה לאביב, 17/04/25 20:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על כל מה שכתבת בתגובתך אפשר להתווכח, למעט העניין של "הגירה מרצון". אני חותם על כל מה שכתבת בנקודה זו בתגובתך. בכל פעם שמישהו מזכיר רילוקיישן, אני חש באופן אוטומטי הסתייגות. אולי זו הקנאה. מה שכתבת נכון: הגירה לרוב אינה "פעולה מוסרית" או "אקט מחאתי שאמור להשפיע (לחיוב) על המציאות החברתית בישראל". אני חושב שראוי להוסיף כאן: א. הגירה היא בד"כ עניין עצוב. אנשים ובפרט משפחות, לא נוקטים אותה בקלות דעת. כל הגירה, גם אלו המבטאות את עושר האופציות, יש בהן שמץ של הודאה בכישלון. ה"מוצלחים" מדברים בד"כ על שליחות וזמני ולא על הגירה. למה לסגור אופציות? ב. כתופעה היא מעידה על ההמקום הקולט לא פחות מעל המקום שנעזב. ג. בישראל 2025 בהחלט יש אוירת רילוקיישן. ישנו הדיבור על כך וישנם מספרים. העניין הוא שלא מדובר במשהו שלא קרה קודם. מה שעדיין איני רואה זה אוירת מנוסת הבהלה כאשר קבוצות או קהילות שלמות נוטשות והתופעה מתוגברת ע"י FOMO. (ע"ע העלייה מרוסיה בשנות ה-90). ד. אני חושב שיש דברים חשובים שצריך לציין לאלו הבוחרים לדבר על הגירה. הגירה זה דבר שבד"כ עושים ולא מדברים. הגירה מטעמים אידיאולוגיים היא עניין נדיר ובד"כ ההשפעה על מדינת המוצא היא שולית. אנו לא מוצפים ביחידים או משפחות המופיעות במדיה ומספרות שעזבו את הארץ מטעמים אידיאולוגיים. להערכתי, הפילוג האידיאולוגי בין המהגרים, די דומה לפילוג בשאר הציבור. ההבדל הוא בין אלו היכולים להגר קל לבין האחרים שפחות. ה. אל תדמו שאני טוען שאין להגירה השלכות קשות. הבעיה היא שההשלכות האלו הן בד"כ בצורה של ירידת האיכות במקצועות, התמחויות ושירותים שונים. ההשפעות האלו הן ארוכות טווח והן מתערבבות בהשפעות אחרות, כך שהנזק מדולל בכל מיני דברים אחרים. זה קצת קשה לתפוס ולהסביר את הנזק של "אין נביא בעירו" - אנשים שיכלו לתרום את תרומתם המשמעותית והפחות משמעותית כאן ועכשיו עושים זאת במקום אחר. אני לא רואה את הגויים ברוסיה או במרוקו מבכים את אובדן המהגרים, למרות שאין לי ספק שההגירות האלו גרמו נזק ניכר במקומות האלו. ו. נדמה לי שבנושא זה די לנו באמת הבסיסית: לאנשים רבים לא טוב כאן והם מנסים לדפר את מצבם. יטרחו אוייבינו מבית ויתרצו מדוע לאנשים רבים כל כך, לא טוב תחת ממשלת הימין מלא מלא שלהם. חמוצים כולם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסעיף האחרון - למה לטרוח לתרץ ולהסביר מה שלא אכפת לך ממנו? שלא לומר משהו שמועיל לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו שהסיבה היחידה שאני מדבר על הגירה זה כי אתה זה שחוזר ומעלה את נושא ההגירה כסוג של הסחת דעת / סוג של מגן / ג׳וקר שאפשר תמיד לשלוף מהשרוול, במקום לדבר לגופו של עניין על הביקורת הספציפית לדבריך או על הנושא. הסיבה היחידה שאני מדבר על זה זה כדי להזכיר שזה לא קשור וכדי להסיר (שוב) את טיעוני איש הקש. והנה עשית זאת שוב, אז אני חייב להודות שזה כלי די אפקטיבי. Achievement unlocked. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חפשתי קצת אחורה מה כתבת על הגירה. "זה כבר דיון שהוצאתי את עצמי ממנו משום שהחשש שלי מהצפוי למדינה שלי הוחלף בסנטימנט של השלמה לגבי הצפוי למדינה שלכם". לא מבין מה זה אומר וכנראה שלא הבנתי גם בעבר. היה טוב אם במקום האד-הומינם היית טורח להסביר טוב יותר מה אתה מציע. ב. הסכמתי לכל מה שכתבת וגם זה לא טוב? אתה מצפה לבקשת מחילה? מה דעתך על לראות בכך הזדמנות להבהיר מה אתה באמת חושב על הגירה ולעבור הלאה? חשבת על האפשרות שלא הבנתי מה אתה אומר וסתם ניסיתי להיות מנומס? ג. הביקורת הספציפית שלך לדבריי היא "טהרנות פציפיסטית סטייל השטויות של גנדי". אתה לא חושב שזה בעצם מסכם את הויכוח. לאיזה תשובה בדיוק אתה מצפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה קורא את מה שאתה כותב? התיחסתי פה בפתיל למשהו ספציפי שאתה אומר, אתה מעלה נושא שלא קשור לדיון כי אתה רוצה להגיד משהו עלי ולא משהו שאני או אתה אמרת בדיון הזה לגופו של עניין, אתה שולח אותי למשהו שנאמר במקום אחר בנושא אחר כי אתה רוצה לדעת ״מה יש לי להציע״ (בקשר למה?) ואז מציג את זה כאילו אני זה שעוסק בטיעוני אד-הומינם? ב,ג. אוקיי. הבנתי. אפרוש בזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה פורש, קבל חיזוק שוקי, האם אתה מזדהה עם העמדה הזאת? אם לא, מה היית עונה לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי הקודמת היו שני כשלים. אני חושב שהייתי מודע להם בזמן כתיבתם, אבל באמת לא ידעתי איך להימנע מהם. א. השימוש בביטוי ''אד הומינם'' מאד לא מדוייק. לא תקפת אותי אישית, אבל יש בתגובותיך פסילה כל כך גורפת של עקרונותי (כפי שכתבתי, גם כשאני מסכים אתך, זה לא טוב), שלא הצלחתי למצוא ביטוי מדוייק יותר. ב. אתה דרשת התיחסות לנקודה הספציפית של החרמת הבחירות ואני העדפתי להתיחס לאיזושהי התקפה כוללת יותר על הסתייגותי מאלימות. מצד אחד עניתי במקום אחר בהרחבה על הנקודה הספציפית וכתבתי שם שמדובר באי הבנה ועיוות של הצעתי. מצד שני הטענה שלך (אי הצבעה זה אי-מעשה שמתחזה למעשה) וזה בעצם רק פרט של הפסילה הגורפת שהעדפתי להתיחס אליה. ג. בכל זאת, אסביר גם כאן. בשום אופן איני ממליץ על החרמת הבחירות הבאות, בתקווה שיהיו חופשיות והוגנות. למעשה בבחירות שעברו, הסתייגתי כאן בצורה מפורשת מהימנעות מבחירה במפלגה שצפוייה לקבל מספר משמעותי של מנדטים. ד. המצב שאני מדבר עליו הוא עתידי, אבל מדאיג כל כך שצריך להתכונן ולחשוב עליו. החשש שלי הוא שכתוצאה מדפוסי ילודה או התגברות האלימות באופן כללי, קבוצת ההומאניסטים הליברלית עשוייה למצוא עצמה כמיעוט לא גדול, אשר הערכים של השלטון מתנגשים חזיתית עם ערכיו ואינו יכול להיות חלק מהסכמה רחבה המבססת לגיטימיציה של בחירות ושלטון רוב (בדיוק כפי שהחרדים בחלקם חשים כלפי המדינה החילונית הפלורליסטית). ה. לדעתי יש טעות גדולה בחשיבה כאילו החלטת הרוב צריכה לעצב את מדיניות השלטון. בדמוקרטיה המעשית האלקטורט בוחר את נציגיו ולא את המדיניות שלהם. הציבור שלנו מסתתר מאחורי הסכמה עם הרוב בכל מיני עניינים שהשפעתינו והבנתינו בהם מוגבלת מאד (סיום המלחמה, שחרור החטופים). הטמנת הראש בחול אינה מקרית. השבט ההומניסטי-ליברלי אינו יודע איזה חלק מן הציבור מזדהה עם האג'נדה שלו. לעומת זאת אנו יודעים שקואליציית השלטון הולכת ומתרחקת מן הערכים האלו. הם דוחפים אותנו למצב בו נצטרך לקבל החלטות מאד קשות (מרי אזרחי, סרבנות, החרמת הבחירות, ...). במקום זאת אנו מעדיפים להתמקד בשחרור החטופים שהוא עניין המייצג אג'נדה מאד מפוקפקת (שראוייה לדיון מפורט בפני עצמה), אבל נהנית מפופולאריות רחבה מאד בציבור. ו. כאחד, שמדגיש את החשיבות של זכייה בקולות המגזר השלישי בבחירות, אני מבין היטב את הצורך המעשי בחתירה להסכמות רחבות. אם הצעד הזה היה מלווה בהקמת גוש פוליטי עם הומאניזם-ליברלי במרכז האג'נדה שלו, אפשר היה להסכים לצעד הזה כטקטיקה ולא איסטרטגיה. אבל בהעדר התארגנות פוליטית כזאת, ההסתתרות מאחורי הסכמות מפוקפקות אידאולוגית, נראית כבגידה בעצמנו. ז. הנקודה שאני מנסה לעמוד עליה היא שדיון במשמעות של הסכמה חברתית רחבה ודמוקרטיה היא דבר שונה מאד מפציפיזם והתנגדות להגנה עצמית. ח. אני חוזר ולא בפעם הראשונה או השנייה, על הצעתי, להתמקד בהצגת ובהסבר ההצעות שלך וכדאי גם למעט בפסילה וזלזול בהצעות הזולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. " הגירה היא בד"כ עניין עצוב... כל הגירה, גם אלו המבטאות את עושר האופציות, יש בהן שמץ של הודאה בכישלון..." יצא לי להכיר הרבה מהגרים מאד ממדינות שונות למדינות שונות מסיבות שונות, אני לא חושב שאפשר לומר על אחד מהם שזה "הודאה בכשלון". בעולם האמיתי אנשים מהגרים מהרבה סיבות: בריחה מהמולדת, לימודים, אהבה, פרנסה, הרפתקאה, רווחה כלכלית, אידיאולוגיה... מאט מאד מהם מהגרים בגלל כשלון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |