 |
זה מוביל אותי לשאול - ולענות - מהו אותו איסור על בד כורים שלא נקרע בקלות וחסך את כספם של בני ישראל ובכלל הומצא על יהודי משבט הלווים. הסיבות לכך שחלק גדול מהחרדים נמנעים מלבישת ג'ינס הן תרבותיות בעיקרן החל משיקולי של צניעות וכבוד היהודי ובמיוחד מטעמים של בידול תרבותי מרצון.
צניעות וכבוד
נושאי הצניעות יכול שיחול על דגמים צמודים של ג'ינסים שאינם עומדים בסטנדרטי הצניעות המקובלים במגזר החרדי וכן בנושא לבישת מכנסיים לאישה שמקור כל איסורים אלו נובעים מהציווי המקראי ש -”לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה”. לצורך הדיון, חז״ל דורשים שהאיסור הוא גם לאישה שלבשה בגדי גבר. הג'ינס לצורך הדיון נתפס כפריט לבוש רחובי, המוני וזול שלא מכבד את היהודי או את היהודי העוסק בתורה ומחוייב בעונש מוות באם מצאו רבב על חולצתו הלבנה. ההנחה היא שלא באמת היו מתיזים ראשי בחורי ישיבות בכניסה לישיבת ׳פומפדיתא׳ בבבל בגין חטאים של לבוש לא מכובד, אבל הגישה ברורה מדברי חז״ל , "רבי יוחנן קרי למאני, מכבדותא", ז״א שהבגדים מכבדים את האדם . יש הטוענים שהג'ינס, כפריט לבוש מודרני, הנתפס כסמל של תרבות, מהווה סמל למרד במוסכמות התרבותיות הישנות. יש כאלו כדוגמת אהרון ראטה, מייסד חסידות "תולדות אהרון״ הרואים בטעם הלבוש החרדי כהגנה על האדם מפני הידרדרות רוחנית בכך שהוא לא יוכל ללכת למועדון לילה או למקומות מפוקפקים לנוכח לבושו והוא יתבייש ללכת לשם 1.
בידול תרבותי:
סוג הלבוש הוא חלק חשוב ומהותי מהזהות התרבותית האדם והשייכות לקהילתו, והימנעות מלבישת בגד מסוים היא עוד דרך לבטא את השייכות לקהילה החרדית ואת הבידול שלה מתרבויות אחרות. המקור הכי מצוטט בעניין זה הוא הציווי המקראי ״לא תלכו בחוקות הגויים'' ממנו מפרשים שלבוש בגדים של גויים הוא הזדהות עם חוקות הגויים. דיני הריחוק ההלכתיים שנבעו מהאמור במס׳ עבודה זרה (תגובה 776601) חלים על ענייני האכילה, והשתיה והיחסים האישיים בין עדתיים, אבל לא עסקו בסוג הלבוש. האדריכל משה שפירא 2 מביא במאמרו את דבריו האדמו״ר בעלזא משנת 1957 לפיו ״ צריך כל אדם להיות נזהר שלא לילך בחוקות הגוי ויהיה מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו בכדי שלא יהיה מעורב ביניהם וילמד ממעשיהם, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים״ , דברים אלו מבוססים בין היתר על מאמרי/מדרשי חז״ל השונים : ״ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא היה אחד מהם פרוץ בערוה". ; "כנגד ד' זכיות שבידם ,שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, לא גילו את סודם ולא ביטלו ברית מילה״ ועוד. כיום הנימוקים לאיסור ההשקפתי/תרבותי ללבוש ג׳ינס מבוססים על נימוקים רציונליים כאשר הנימוק הבולט הוא כבוד היהודי בלבוש בגדים מודרניים ומכובדים ולא ׳בגדי הגויים הכורים׳ כמו שמצויין באתר ״הדברות״ בו נכתב כך על הג׳ינס: ״מכנסי הג'ינס מגיעים במקורם מבגדי הגויים הכורים במכרות מ-1872, אשר היו זקוקים למכנס גס וקשה בעבודתם. חולצות טי-שרט צבעוניות נוצרו עבור כורים במאה ה-19 מלבוש הפיג'מה במטרה להתמודד עם החום במכרות!. כן, זו האמת. הלבוש המערבי מגיע במקורו ממכנסי כורים עניים וחולצות פיג'מה בני יותר ממאה שנה. במילים אחרות, אין באמת לבוש "מודרני", אלא חיקוי וחזרה על אופנות עתיקות״.
הלבוש חרדי [ויקיפדיה] ובפרט זה החסידי משקף היסטוריה יהודית בת מאות שנים המגלם בחובו מאבקים חברתיים ותרבותיים פנימיים וחיצוניים החוצים מדינות ויבשות. הלבוש מבחין בין הקבוצות הדתיות ובין כלל הקבוצות הדתיות לעולם החיצוני. המאבקים כללו גם מאבק נגד השלטון וגם נגד קבוצות אחרות ביהדות ובכללן את ׳גזירות הלבוש׳ של ניקולאי הראשון משנת 1855 שזכו לתמיכת המשכילים היהודים. המאבקים התרבותיים בין יהודי המזרח והמערב היו גם הם בענייני לבוש ובעוד שהאחרונים שינו את לבושם ללבוש מערבי, יהודי המזרח לא שינו את לבושם. מאבקים אלו העניקו לזהות הלבוש מעמד גבוה שמגיע ממקור אלוהי המצווה זאת בבחינת זה ראה וקדש, ובחלקם מן האיסור שמוסד ע״י אבי התנועה האורתודוקסית ביהדות החתם סופר, ש׳חדש אסור מן התורה׳, וכך ציווה : "היזהרו משינוי שם, מלבוש ולשון ישראל". בעיתון המליץ בשנת 1861 נכתב : "בגד ארך משזר, וכובע מזנבות -אוחים הלכה למשה מסיני ואשר יזיד לכרות כנף בגדו ומכנסי צמר ילבש עד עקבות רגליו ומצנפת שער נישאה ישיר מעל ראשו חילל בריתו את אלהיו ואת עמו". קימי קפלן 3 בספרו המתאר את עמרם בלוי כותב על חובת לבישת השטריימל : ״ גברים, ילדים ומבוגרים כאחד חייבים היו לחבוש 'שטריימל' לראשיהם בשבתות וימים טובים, לרבות גם מוצאי שבת ויו"ט [ויום טוב], וכל מי שלא לבש את שטריימל היה נראה כעבריין". בהמשך הוא מתאר על האיומים שקיבל מהקנאים "מי הוא ה'שייגעץ' שמרשה לעצמו ללכת במו"ש [במוצאי שבת] בלי שטריימל ? ". ענת הלמן 4 מתייחסת בספרה ׳בגדי הארץ החדש׳ ללבוש החרדי ומדגישה את ההתעקשות על הלבוש הייחודי של החרדים כמעשה מכוון של ההנהגה החרדית כדי להמשיך בהתבדלות התרבותית וזאת על מנת להבדיל את חבריה מהאוכלוסייה הישראלית וגם על ידי כך לזהות את חבריה באופן מיידי. גם נושא האחידות בביגוד עולה כנימוק בין שלל הנימוקים, וכך עולה בשיחות עם חסידי תולדות אהרן עת עלתה סוגיית לבושם ״זה לא תחפושת של סתם ולא בדיחה, זה שיא ההידור. זה לבוש שמגלם בתוכו את הקדושה. תראה את היופי של להגיע בשבת לבית הכנסת, איך כולם לבושים בדיוק אותו דבר אין אחד ככה ואחד ככה, או כל כיפה משהו אחר. אין פנימיות בלי חיצוניות״ 6. חלק מהבגדים קיבלו אפילו מעמד קדוש ודתי כמו הגרטל - חגורה בעובי 1 ס״מ ועד 10 ס״מ המיועדת לחצוץ מחשבות זרות בין חלקו העליון - הרוחני (הלב) לחלקו התחתון (הערווה) והגשמי של גוף האדם בעת התפילה והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפרטי הלבוש הטקסיים כדוגמת התפילין והטלית. הלבוש החרדי מתחלק בחלקו הארי לסוגת הלבוש החסידי וסוגת הלבוש הליטאי שהציבור הספרדי החרדי אימץ אותו כמו בעוד נושאים.
הלבוש החסידי הבסיסי מורכב מכובע המכונה שטריימל [, ממעיל המכונה קפוטה וחגורה, חגורת הגרטל. השטריימל והקפוטה מקורם בלבוש הפולני בימי הביניים והם אומצו על ידי היהודים לפחות מתחילת המאה - 16 וזאת במקביל לנטישת הלבוש ע״י האליטה הפולנית שהעדיפה את הלבוש הקצר של הגרמנים. במהלך המאה ה-18 לבוש זה קיבל חזקת וותק וההכרה שזהו הלבוש היהודי בפולין וסביבותיה.לדעתי נכון יהיה לרשום כי הלבוש החרדי חסידי הוא לבוש בין 500 שנה לפחות. הלבוש הליטאי לעומת החסידי פחות מורכב בפריטיו ויותר חדש מהחסידי. הלבוש הוא חליפה קצרה וכובע מודרני שחור מלבד מתחילת המאה ה-20
-------
1 מובא ע״י אמנון לוי,החרדים, עמ׳ 32
2 משה שפירא - הלבוש החרדי בשכונת מאה וסביבתה מתוך אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל - מאה שערים וסביבתה - 2004
3 קימי קפלן - עמרם בלוי 5.
4 ענת הלמן, בגדי הארץ החדשה : מדינת ישראל הצעירה בראי הלבוש והאופנה, 2012. הפרק דן גם ביחס החברה החילונית בתחילת שנותיה הראשונות של המדינה כלפי לבושם של החרדים. כתבה בביטאון של הדור הצעיר של מפא"י חשפה איבה בלתי מוסווית כלפי החרדים: "על המדרכה, בין בני אדם מגומרי לבוש וגיל, פסע חפוזות כשראשו כבוש בקרקע אדם ללא גיל. חבוש שטריימל שעיר לראשו, גופו הצנום והסגפני עוטה קפוטה אבלה ומתנכרת, ורגליו נעולות אנפילאות מעוכות". המחברת מביאה עדויות של חילונים ירושלמים המנסים להסביר לכתב את סלידתם ושנאתם ל"לאנשים אלה ודומיהם", וסטודנט לרפואה מתוודה באוזניו: "מעולם לא הייתי מעלה בדעתי שאשנא אדם בשל לבושו...".
5 שיחות עם עמרם בלוי : ״טובה ממשלת אפיקורסים מאשר שרים בשטריימלים״
6 שלמה גוזמן כרמלי - מפגשים מסביב לטקסט : אתנוגרפיה של יהדויות - 2020
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות