בתשובה לשוקי שמאל, 02/04/25 16:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
״מה שאנו זקוקים לו זה הפגנות עם קריאות "הו הא, מי זה בא? ראש הממשלה הבא!" ולא הפגנות בסגנון אנטיפה או צמחונות לוחמת.״ > היטבת לתאר את המציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הדבר האחרון שישראל צריכה זאת עוד נהירה אחרי עוד איזה חרצוף ועוד קריאות של ״הו הא מי זה בא?״. מחנה השמאל ניסה כבר המון פעמים את השיטה הגרועה הזאת לנצח את פולחן האישיות שיש במחנה השני (פעמים רבות עם פריטה על מיתרי ה״ביטחוניזם״) וגילה שוב ושוב שההם, בצד השני, עושים זאת טוב יותר (כי הצד שלהם לא מזייף את זה). להציע את המנטליות של ״הו הא, מי זה בא?״ כאסטרטגיה להביס את הביביזם, זה להציע את הבעיה כפתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אז יש כאן בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הו הא, מי זה בא? רוה"מ הבא!" זה איסטרטגיה ולא מנטליות. חשוב רק כמה אוהדים יש לקבוצות הכדורגל המובילות את הליגה וכמה לאלו שבתחתית. אני גם לא קונה את תזת "פולחן האישיות" בימין. יש שם אנשים המעריצים את BB. הם לא רבים כל כך וטפשים יש בכל מקום. רבים מהם הם אלו התומכים בו מפני שהוא משרת אותם (חרדים ומתנחלים) ואחרים תומכים בו מפני שהוא מרגיז את האשכנזים והאליטות. ויש כאלו ההולכים אחרי ה"שקרן בן שקרן" מפני שהם מספרים לעצמם שהוא ייטיב לשקר את האוייבים המשותפים שלהם. בכלל הערצת הפוליטיקאים בישראל היא בשפל של כל הזמנים והדאגה שלך מפולחן אישיות פשוט מופרכת. בשולי הדברים, אני רוצה להעיר כי לבעיית הפוליטיקאים בישראל יש שתי קושיות. השאלה הגדולה היא מדוע אנשים מצביעים עבור רשימות שיש בהם כל כך הרבה דמויות שצריך לתארן כהכנה למוח (אלמוג מלרע כהן, גוטליב וקטי שטרית). שאלה קטנה הימנה, אבל בכל זאת מטרידה, היא התמיהה מי היו האנשים שאמרו לאותם שוטים שהם מתאימים להיות ח"כים ומיניסטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסיכולוגית המונים אין דבר כזה אסטרטגיה שלא הופכת למנטליות. אם קבוצה פוליטית מתנהגת בצורה מסוימת וסוחפת המונים (גם אם זה רק במובן הביהביוריסטי), זה לא משנה מה באמת מסתתר עמוק בליבם של אנשים (וזה גם לא ממש משנה לגבי התוצאות ההרסניות שיש להתנהגותם בעולם האמיתי). אם העם פועל להמלכת שליט עליון מורם מעם, העם יקבל שליט עליון מורם מעם, גם אם כשבוחנים לב וכליות או מאזינים לשיחות סלון, מגלים שגם בקרב התומכים אפשר למצוא את אלה שחושבים שהוא Buffoon. ראה ערך פולחן האישיות של טראמפ בארה״ב. גם בקרב מצביעיו תמצא לא מעט אנשים שיסכימו שהוא אידיוט ולא לגמרי פה איתנו על אותו כוכב לכת. הטענה שלך שהדאגה שלי מתופעת פולחן האישיות היא מופרכת היא יותר ממופרכת. היא טמינת ראש (נראה לי מאולצת) כל כך עמוק בחול, שכבר יש סיכוי שהראש יבצבץ בצד השני של כדור הארץ. ישראל תקועה עם חרצוף מסוכן בראש הפירמידה במצטבר כבר יותר מעשור וחצי. בעיית פולחן האישיות עם החרצוף הזה היא כל כך חמורה, ברורה, In our face ואמיתית שהדבר שינה מבנים אירגוניים שלמים, שינה את הרכב המפלגות (גם של הליכוד וגם באופוזיציה), מערער את היסודות בישראל של שלטון חוק, העיף מרשימת הליכוד כל אדם שהצליח בטעות להדגים שיש לו יותר מחצי מוח, הכניס לממשלה רשימות הזויות משולי החברה שלפני עשור או שניים אף אחד לא דמיין שהן יכולות להיות חלק באיזו קואליציה והפך על הראש כמעט את כל הנורמות הפוליטיות בחברה הישראלית (עד כדי כך שאפשר להגיד שנורמות זה ביטוי שמנותק לחלוטין מאיך שעושים פוליטיקה בישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בארה״ב, בקרב הדמוקרטים, אפשר לראות את התופעה הזאת של טמינת הראש עמוק בחול והתעלמות מחומרת תופעת פולחן האישיות. כבר יותר מעשור. ג׳ון סטיוארט כבר התיחס לתופעה הזאת. דוגמה קלאסית ל - ״ממותה במיטה״1. __________________ 1 למי ששכח או לא מכיר את משמעות הביטוי שאני ואריק (חצי בצחוק) המצאנו במשותף: הנטיה של אנשים רציונליים/חכמים (באמת או בעיני עצמם) להתכחש לחלוטין למה שעיניהם ושאר חושיהם אומרים להם שיש בעולם, כאשר מה שיש במציאות הוא הזוי/מפתיע/לא צפוי/מרגיש לא סביר בגלל ניסיון העבר או הנחות סבירות ו/או שמרגישות כמו עמדות של אדם שקול או הנוטה לבחור ב - ״דרך האמצע״. כמו אדם שמתהפך במיטתו, רואה ששוכבת לידו ממותה, אומר לעצמו ״Ehhhmmm, Nope!״, מתהפך וחוזר לישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעניין הזה בינינו מוצה ואין לי משהו נוסף לחדש. מה שמפריע לי הוא שאתה מתחפר שוב ושוב בעניינים המציגים אותי כמי שמינה עצמו להיות מבקר המדינה של מפגיני המחאה ומתעקש להציג ולחשוף כל פגם אמיתי או בדוי בהם. אין לי שום דבר נגד מפגיני המחאה. ואין לי טענות כלפיהם. אני מנסה להציף דיון באפקטיביות של ההפגנות הללו ומדוע אינן מביאות להפלת השלטון. דעתי היא שרוב מפגיני המחאה הם אנשים שומרי חוק ואפילו קונפורמיסטים שממש לא מתחברים לחסימת כבישים והצתת צמיגים והיא בעיניי הנותנת. כשמדברים על מנטליות ישראלית אני מתכוון לדיבורים על כך שעד שאתה לא הופך שולחן או חוסם כביש, שום דבר לא זז. אני מסכים שהדיבורים האלו לא נולדו בקרב מפגיני המחאה. אני סבור שהפגנה מעוררת רושם גם באמצעות הפרות סדר וגם באמצעות מספרים גדולים של משתתפים. חסימות הכבישים והצתות הצמיגים המיותרות מזכירות לי את ההערה שנמצאה ברשימותיו של חה"כ משה סנה לקראת נאום מעל בימת הכנסת: פה הטיעון חלש. להרים את הקול. הייתי רוצה שמארגני המחאה יתרכזו בארגון יותר מפגינים ולא באמצעות פרובוקציות נגד הסדר הציבורי. אין זה פרודוקטיבי לעורר את חמתם של נהגי המוניות והשוטרים, כאשר אנו זקוקים לקולותיהם בבחירות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |