 |
לפחות לי אין בעיה גדול להודות בטעויות, אבל זה לא חוכמה: אני עושה כל-כך הרבה שעוד אחת או פחות אחת לא משנות כמעט כלום.
"חוכמה בדיעבד" היא הבן-דוד של "מבחן התוצאה", כך שהלמידה מהנסיון צריכה להיעשות בזהירות. בעצם זאת קריאה להיות בייסיאנים, ומכאן חשיבותה המעשית של הנחת האפס. אבל יותר מכך, אני מרגיש שיש מידה של צביעות בהאשמת מנהיגים שפעלו בצורה שבשעתה חשבתי שהיא הנכונה. זאת בהסתייגות שאם היה להם מידע שלא היה בידי הכל משתנה, ובהסתייגות קטנה יותר (שמזמן אינני מאמין בה) לפיה המנהיגים אמורים להיות חכמים יותר ממני מבחינה מדינית/פוליטית; ואטורי, למשל.
חידה: איך יקרא הדבר ההוא שייתחב לאחורי הסמולנים לאחר תום ההפיכה המשטרית, בדומה למה שנעשה בתרגול בשדה תימן? בין הפותרים יוגרל כרטיס לטכס ההוצאה להורג של רונן בר (היה שמח, מירי רגב כבר ממרקת גרדומים).
______________
תשובה: ירוטאו רינוצ.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות