בתשובה לאריק, 26/03/25 0:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחרי שבאיזה תוכנית ברדיו שדר הזכיר את מה ששכחנו - איך בא לעולם חוק שינוי הוועדה לבחירת שופטים שיאושר היום - לא נותר אלא להכתיר בצער את *יזהר שי* כאידיוט השימושי הכי גדול של השנה הזו. עם כמה שלא נעים לדבר סרה באב שכול, מתווה ה'פשרה' שהוא היה השושבין מ"השמאל" שלו נתן לקואליציה את החוק הזה על מגש של כסף להתנעת המהפכה המשטרית על סטרואידים מחדש. וזה שהוא התנער מהחוק בדיעבד רק מחזק את הנאיביות שהביאה אותו לטעות האסורטגית הזו. אין לי ספק שביום שהוא ודדי שמחי יצאו עם המתווה הזה, במעון נתניהו פתחו שמפניה ולא הפסיקו לצחוק על המטומטמים האלה מהאופוזיציה שכל פעם מרימים להם להנחתה. אחת הטרגדיות בעידן הנוכחי זה שנתניהו מנצח כי הוא בועט מול שער ריק. מגנץ ועד יזהר שי, הדרך לגהינום הדיקטטורה הפשיסטית רצופה מטומטמים עם כוונות טובות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אתמול בהפגנה מול הכנסת. נאמו ארבעה חברי כנסת מארבע סיעות והמארגנים הציגו את זה כפעולה משותפת של האופוזיציה (בפועל לא היו דיבורים ישירים על כך, אבל כן הייתה פעולה משותפת של החרמת ההצבעה וכמה חברי כנסת שפתחו „לשכות״ במקום ההפגנה). הנואם הראשון היה חילי טרופר, שגם הוא חשוד כאידיוט שימושי. הוא דיבר על כך שבזמן הזה צריכים לעבוד ביחד ולשכוח מהמחלוקות. אבל מהעם ולא מהמחלוקת עם הממשלה. אם באמת דבריו יתגשמו, הרי שיכול להיות שיצליחו לרסן את גנץ (וכן, נאום של פוליטיקאי. אני לא באמת מתייחס לזה ברצינות מוגזמת). בסופו של דבר נאומו של טרופר לא זכה כמעט לקריאות בוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טוב לשמוע. ב. ועדיין - כשהסף שלנו עבור נאום של חבר אופוזיציה מול מחאה זועמת בתקופה קריטית הוא ''לא זכה כמעט לקריאות בוז'', זה סימן שהשמש שוקעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בחיים לא אשרוק בוז למי שתרם כִּלְיָה לאדם זר. לאחר המוות אשקול שוב את עמדתי בעניין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |