 |
היסטורית, כלומר בשנות החמישים והשישים, נגני גיטרה בס שבאו מהג'ז ניגנו בד"כ לפני כן בקונטרבס, שם אף פעם לא משתמשים במפרט. כשהם עברו לגיטרה כמעט כולם המשיכו לנגן עם האצבעות (חריג מפורסם: סטיב סוואלו), מן הסתם מתוך הרגל. באותה התקופה, הרבה מהבסיסטים שצמחו בעולם הרוקנרול (למשל פול מקרטני), ניגנו קודם לכן בגיטרה, שם מקובל להשתמש במפרט, וכמעט כולם (?) המשיכו להשתמש במפרט גם על הבס, גם כן מן הסתם מתוך הרגל (כן, אני יודע שמקרטני מנגן לפעמים עם האצבעות).
עם השנים, יותר ויותר בסיסטים בעולם הרוק/פופ מנגנים עם האצבעות, גם בלי שיש להם שורשים בקונטרבס. לא יודע בדיוק למה. באזורים היותר "פרימיטיביים" ו"ערסיים" של המוזיקה הפופולרית מקובל להשתמש במפרט (דוגמה, עוד דוגמה). הסאונד של בס עם מפרט מתאים לאסתטיקה המוזיקלית של Pאנק וניו-ווייב, וקל מאד להתחרע בנגינת שמיניות (שרווחת בסגנונות האלה) עם מפרט.
אני בסיסט ויש לי בארנק באופן קבוע מפרט. מצאתי אותו על הרצפה של אחד האוטובוסים של הלהקות הצבאיות לפני יותר משלושים שנה, ומאז הוא איתי. הוא יוצא מהארנק בממוצע פחות מפעם בשנה, כמעט תמיד כדי להשאיל אותו לגיטריסט ששכח להביא מפרט. למיטב זכרוני, רק פעם אחת הקלטתי איתו בס באולפן, וזה היה (סקופ!) בהקלטה של הגירסה הראשונה - לא זאת - לשיר "אוכלת מהצד".
|
 |