בתשובה להפונז, 19/03/25 18:31
תהיה 777546
החיים עצמם הם מחלה טרמינלית וגיל 90 זה שלב מאוד מתקדם שלה.
אני לא מבין את אלה שחושבים שאין שום שלב בחיים בו זה לא בלתי סביר להוריד את הגלימה ולבחור לברך את המוות כחבר ותיק.
תהיה 777555
הורדת הגלימה בשלב כלשהו נראית לי בהחלט סבירה, ואם כי הייתי מוותר על הברכה לאותו "חבר" לדעתי השד שאחראי על הזיקנה (שהוא ה-picador הגלובלי) גרוע מזה שמסיים את המלאכה.

עפ"י הדודה ויקי, לפני מותו כהנמן כתב למכריו הקרובים (אני, למרבה ההפתעה, לא קיבלתי את המכתב הזה):

"I have believed since I was a teenager that the miseries and indignities of the last years of life are superfluous, and I am acting on that belief. I am still active, enjoying many things in life (except the daily news) and will die a happy man. But my kidneys are on their last legs, the frequency of mental lapses is increasing, and I am ninety years old. It is time to go."

ההחלטה נשמעת לי סבירה לחלוטין, למרות שאפשר לתהות למה לוותר על אותם "many things in life" מהם הוא עדיין נהנה. אביע דיעה נוספת בעניין כשאהיה בן 90.
תהיה 777566
מה שאני שמעתי מהתיאור הזה, שהוא נמלט בעור שיניו מאירוע מוחי בהסתברות גבוהה שהיה משאיר אותו נכה וסיעודי ובייסורי גהינום שנים קדימה.
איש חכם היה.
תהיה 777569
"למרות שאפשר לתהות למה לוותר על אותם "many things in life" מהם הוא עדיין נהנה"

אני לא רואה על מה יש לתהות כאן. על כך נאמר - “quit while you're ahead”.
תהיה 777571
וגם אהבתי את ה"my kidneys are on their last legs".
מטפורה קצת מוזרה ומשעשעת בהקשר הנוכחי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים