 |
מעבר לנושא שמעניין כשלעצמו, הבאתי את הדברים בשל השורה האחרונה. אדגים זאת באמצעות תוכנית רדיו שחביבה עלי. זוג המגישים בתוכנית דן נושאים שונים מחייהם המקצועיים, המשפחתייים, המדינתיים ועוד. מידי פעם מציגה המגישה מבין השניים תמיהה בסוגיה אנושית כללית ("מדוע אנחנו עושים X כשקורה Y"), או בשאלה מדעית/חברתית או בעניין היסטורי כלשהו. כאייל מוסמך אני שם לב במקרים רבים שמדובר בנושא שכל הגישות האפשריות לו כבר נטחנו עד דק ולפעמים שהוא הוא כבר הוכרע מחקרית לפני שנים רבות. לפעמים אני נאנח ולפעמים מייחל להתערבותה של העורכת המוכשרת ורחבת האופקים. אלא שזו, כך מתברר חכמה ממני, וגם אם מתברר שהיא מודעת ל"נדושותו" של הנושא, אין היא בד"כ גודעת באיבה את השיחה. התוצאה היא בד"כ דיון בעל ערך כשלעצמו לעיתים ללא קשר לשאלה המקורית. למשל בגלל הדוגמאות, האסוציאציות, ההומור וכו'. החשש שהבעתי הוא שחלקים גדולים מן השיח האנושי, במיוחד זה האינטלקטואלי, יתמעטו ונישאר רק עם האישי, הריגשי, הרכילותי. אבל כשאני חושב על זה שוב, יהיו וכבר ישנן צרות גדולות יותר. אני מושך משום כך את טרונייתי זו לטובת ראויות ממנה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות