בתשובה להאייל האלמוני, 10/03/25 22:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה שניסיתי להתפלסף איתך. רשמתי זאת לפני. אז אתה טוען שאצלכם לא כולם רוצים להרוג את האיש הרע? כמה חבל. אבל למה לא ? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב, אבל אני מאד מזדהה עם מה שכתב האאלמוני: "למנוע מהאיש הרע לפעול באופן רע". צריך להיות מדוייק וזהיר ולהבהיר שמדובר בעמדה מאד מוגדרת של אנשים מסויימים שלא ברור היקף התמיכה בהם, אבל זה לא צריך א-פריורי לפסול את מה שאנו אומרים. זה, לכאורה, נראה מוזר, שדווקא אנשים דתיים, מתקשים כל כך בזיהוי כת דתית אחרת, אבל אולי זה מובן אם גדלים במערכת סגורה ותיבת תהודה המהדהדת לך באלף דרכים את הצדק והאמת המוחלטת של הכת הדתית שלך ("אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד הוא נביאו" וכיוב'). אנשים כמוני וכנראה גם האאלמוני, משתייכים לכת דתית, הייתי אומר אפילו חרדית. אלא שבמקום חרדה לדבר השם, אנו חרדים לדבר האנושיות. אנו רואים עצמנו חלק מרקמה אנושית אחת, הכוללת גם את האנשים ה"רעים". או כפי שניסח זאת הסופר ק.צטניק כאשר חזר בו מעדותו במשפט אייכמן וכתב שאושויץ לא היתה פלאנטה אחרת. גם הרוצחים וגם הנרצחים היו בני אדם. איננו בהכרח פציפיסטים. לפחות חלק מאתנו מכירים בזכות/חובה של הגנה עצמית. אלא שאיננו רואים בהריגת שום אדם סיבה לשמחה גדולה. בכל פעם ש"מחסלים את הרע" יש בכך סימן למשהו פגום באנושיות. בגן אלף השבילים של הגורל, אדם כמו היטלר, יכל להיות אמן כושל, ממורמר ונשכח ויכל להיות רוצח המונים. מה שהפך אותו לרוצח המונים, זה לא משהו שהיה בו, אלא משהו זדוני הטמון באנושות כולה. הוצאתו להורג של הרע "חוגגת" בראש חוצות את כישלונו של המין האנושי למנוע את התגשמות הרוע האנושי עלי אדמות. זוהי אמונה, שע"פ אבחנתי, אפילו רבים מאנשי השמאל לא מבינים ואולי אינם שותפים לה. אצל אנשי הימין / הדתיים, אני מאבחן כמעט חוסר יכולת מוחלט להבין אותה. גם במותם של הגרועים בבני האדם, איננו רואים הצלחה של האנושיות, אלא כישלון שלה, ועל אחת כמה וכמה שמדובר בילדה בת שש. איננו בהכרח אוהבי "עזתים" כפי שסבורים רוב מוחלט של חסידי הימין. אנו רק חושבים שהם בני אדם כמו כולם, לטוב ולרע, וחלים עליהם אותם חוקים שצריכים לחול על כל בני האדם. האנושיות אינה חסינות מעונש. האנושיות תובעת ריסון וגבולות ברורים, בעת הטלת העונש. אנו אפילו לא יודעים אם דרכנו היא הדרך ה"נכונה" והמוצלחת. אבל כפי שלמדנו הפרופ' ליבוביץ, אמונה אינה עניין של היגיון אלא של החלטה. אין לנו כל רצון להיות חלק מעולם שרואה לעצמו היתר לפטור עצמו מכל הסייגים והגדרים שקבעו לעצמם אנשים בני תרבות. ולכן כל המרחב האנושי הזה של עזריה, פריג'ה, שובאל, היורים לעזה בעת קריאת המגילה, בנגביר, רוטמן, אוחנה ונתניהו הם חלק מן הרוע האנושי. אם אין דרך לפטור עצמנו מחזקתם, בודאי שאסור בשום אופן לשתף פעולה איתם. גם לא תחת מסווה מזוייף של אחדות מזוייפת והכרעת (עריצות) הרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״כפי שלמדנו הפרופ' ליבוביץ, אמונה אינה עניין של היגיון אלא של החלטה״ מן המפורסמות הן שהגותו של י.ל היא שעיקר היהדות היא ביצוע המצוות ולא האמונה, או כלשון הספרות חוקה/שריעה (יהדות,איסלאם) מול הדוגמטיקה (נצרות) ובעניין היטלר, אנצל את ההזדמנות שכתבת אותו להציג - מלחמה בצבע: היטלר - תמונות מקוריות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא לגמרי נכון. י''ל הדגיש שהיהדות אינה תחרות במילוי מצוות. לגרסתו, האמונה אינה אלא הנכונות לקבל עליך עול תורה ומצוות. מאחר ואין שום דרך להוכיח שקיום המצוות הוא מחוייב רציונלית, ההחלטה לקיים אותן היא אמונית. י''ל גם פרט שיש גרסאות שונות מה הן המצוות וממילא אפאחד לא יכול לקיים את כל המצוות. הוא גם סבר שההלכה משתנה עם הזמן וממילא היא נקבעת ע''י בני אדם יהודים ו''לא בשמיים היא''. ולכן נכון שליבוביץ הדגיש את מרכזיות קיום המצוות ע''פ אונתולוגיות שונות של היישות האלוהית. אבל לא נכון לומר שהוא ביטל את מושג האמונה לטובת ההלכה. התיאור של ליבוביץ כ''כופר שומר מצוות'' בודאי לא היה מקובל עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״לא נכון לומר שהוא ביטל את מושג האמונה לטובת ההלכה״ 1. ביהדות ובפרט זאת האורתודוקסית, האמונה וההלכה לא נפגשים, ואם הן נפגשו ׳במקרה׳ אז ההלכה היא הקובעת. כך לפחות אם אני זוכר נכון את תמצית עיקרי תורתו של י.ל היהדות שראה בעצם הקיום המעשי של המצוות את מהותה של הדת היהודית. ז״א האמונה באה לידי ביטוי בקיום המצוות לא כי אתה מאמין או מבין - מה שאתה מכנה ׳אמונית׳ - אלא כי זאת החוקה היהודית. אין שום חוק/מצווה שמחייבת את היהודי להאמין אבל כן יש חוק שמחייב אותו לקיים מצוות. י.ל רואה את המונח אמונה כביצוע של ההלכה, שכן המחויבות להלכה היא הדבר היחיד המשותף לכל היהודים המאמינים בכל הדורות וזאת למרות ההבדלים בדעותיהם ואמונותיהם. ומכאן שאמונה = קיום מצוות ולכן לדעתי הוא כן מבטל את מושג האמונה לטובת ההלכה בכך שהוא משווה אותם. 2. י.ל היה יהודי טוב שקיים מצוות עפ״י ההלכה האורתודוקסית המחמירה והוא האמין באלוהים באמצעות כך שהוא מקיים את המצוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ' היה דואליסט בכל נימי נפשו. בדואליזם אין שום חפיפה, ואפילו לא השקה, בין העולם הפיזי והעולם הנפשי. לכן השאלה אם הוא מאמין או לא כלל לא היתה רלבנטית מבחינתו. האמונה שייכת למישור אחד, וקיום המצוות למישור אחר לגמרי. היהדות מבחינתו מחייבת אותך לקיים מצוות, לא להאמין (אני יכול להתווכח עם זה באמצעות הדיבר הראשון). אז אם לדייק זה לא אמונה=קיום מצוות אלא דתיות=קיום מצוות, והאמונה בין אם נוכחת בחייו של האדם או לא, נמצאת במישור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש טעם (ואולי אין) להזכיר את דיון 3565 שעסק כולו בשאלות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי הטענה שאיני מסכים לה. לייבוביץ לא היה פנתאיסט ולא רציונליסט כל כך רדיקלי שזורק את המטאפיזיקה מחוץ לגדר ככלי אין חפץ בו. לייבוביץ הכיר בכך שחלק גדול מן הדת עוסק במטאפיזיקה להבדיל מן הפיזיקה. הוא זיהה את הנכונות לקבל עליך עול תורה ומצוות (שפחות חשוב מה הן בדיוק, עם קטניות בפסח או בלי) עם מה שדתיים יותר טרדיציונליים מכנים אמונה. הוא ראה בנכונות הזו חלק מן העולם הנפשי של הדת. זה נכון שלייבוביץ הקצין מאד את העמדה הרמב''מית לפיה האלוהות מיוצגת יותר על פי מה שאיננו יודעים עליה מאשר מה שאנו יודעים עליה. אבל הוא לא זרק את האלוהים למגרש הגרוטאות הניצ'יאני. זוהי הסיבה שהוא התעקש על קיומן של השגחה כללית ופרטית כאחת (הוא רק נתן להן משמעות שונה מזו המקובלת). אני יודע שאחד מבניו תאר אותו מאד קרוב לכופר שומר מצוות, אבל זה פשוט לא מתיישב עם מה שלייבוביץ עצמו כתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שוקי ענה יפה, אבל אני רק רוצה לשאול אם אתה בטוח שאתה יודע מי האיש הרע?, ולפני שאתה עונה - קרא בבקשה את זה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוייק. הסייגים שבני תרבות מטילים על עצמם בעת "ביעור הרע" נועדו בין היתר למזער את הסיכוי לפגוע בחפים מפשע. אלא שאומר בגלוי, ע"פ אמונתנו, גם אם אותו אזרח לא חמוש שנפגע במה שנקרא "נזק סביבתי" מתגלה כמישהו שחלק בקלאווה כאשר נרצחו יהודים, זו עדיין לא סיבה להרוג אותו, או להחריב את ביתו או להרעיב אותו. זו לא אמונה הפותרת את כל הבעיות בעולם. למשל, אם מכירים בזכות ל"בער את הרע", מכירים גם באפשרות שיהיו טעויות בעת זיהוי הרע. במקרה כזה לכל הפחות תעמוד לנו הזכות של תחושת החובה/הכרח לבצע משהו קשה. זכות זו יש ליטול ממי שנחפז לכל חיסול וניטרול כאילו מדובר במצווה שתביא אותו לגן העדן. איש כזה הוא תליין ומרצח סתם, גם אם האיש שפגע בו היה מנוול אמיתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |