 |
|
 |
||
|
||||
 |
יאפ. כל הדרישה הזאת, שצריך להשאר עם ראש פתוח1 לאפשרות שאזריה בכלל התכוון לירות בראש למישהו שהוא כבר מת (ורק בחוכמה שבדיעבד גילינו שהוא ירה בראש למישהו חי), זו רמה חדשה ושוברת שיאים של דו-חושב. Achievement unlocked. ___________ 1 הכנס כאן בדיחה מקברית על ראש פתוח וכדור אקדח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
_____________ לא עונה לאתגר, אבל יש איזו אימרה על כך שראש פתוח זה דבר טובכל עוד הוא במידה, אלא שאם הראש פתוח מדי הכל נופל מתוכו החוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ״י ויקי: ״שני מחבלים תושבי חברון הגיעו לעמדת צה"ל בתל רומיידה ודקרו את אחד החיילים. השניים נורו על ידי החיילים. אחד מהם, רמזי עזיז אל-קסראווי תמימי, נהרג מהירי, והאחר, עבד אל-פתאח א-שריף (בערבית: عبد الفتاح الشريف), נפצע קשה. כעבור מספר דקות ירה סמל אלאור אזריה בראשו של א-שריף, ששכב על הקרקע, והרג אותו.״ > לפחות עד קבלת תוצאות ניתוח הגופה, ההנחה שהמחבל נהרג מהירי הקודם אינה מופרכת ומשוללת יסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליך משפטי פורמלי צריך את הנתיחה שלאחר המוות כדי לגבות את הנטען (אזריה ירה למחבל כדור בראש והרג אותו) בראיות. ככה הליכים פורמליים עובדים. להשתמש בהליך הפורמלי הזה כדי לטעון שתסריט בו אזריה התכוון לירות בראש למישהו מת, זה האחזות בקש. זה שאזריה התכוון להרוג מישהו חי זה לא משהו שהיה ספק לגביו בשום שלב. גם לפני ביצוע הנתיחה שלאחר המוות ובלי שום קשר להליך משפטי/פורמלי זה או אחר. המציאות לא מוגדרת עפ״י ההליך המשפטי/בירוקרטי. הטענה הזאת היא כל כך דו-חושב כך שקשה להבין את העולם/תסריט הזה שאתה מתאר, אפילו אם שוקלים אותו כסיפור פנטזיה. באיזה תסריט או עולם מקביל אזריה צעד אל מה שהוא חשב שהוא גופה וירה? איך אתה מדמיין את הסיטואציה הזאת בכלל? כפי שאמר השכ״ג, ההגנה השתמשה בכלל בטיעון ההפוך - היה חשש שהמחבל החי עדיין מסכן את חיי הסובבים ולכן היתה הצדקה (עפ״י ההגנה) לניטרול המחבל. אם התסריט שאתה מתאר לנו הוא חייל שניגש למה שהוא יודע שהן גופות ויורה להן בראש, אז זה נשמע משהו שצריך להעביר מעיסוק בפלילים למשהו שצריך להעביר לטיפול באגף סגור עם אנשי מקצוע מסורים (ואולי קצת תרופות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הטיעון המשולש הקלאסי: קודם כל, לא אני הרגתי אותו, גם אם כן, לא התכוונתי להרוג אותו וחוץ מזה, הוא סיכן את חיי ונאלצתי להגן על עצמי ועל חבריי, ולסיכום, אני מבקש את רחמי בית המשפט. (במקור: קודם כל, זה לא אני, שנית זה לא היה בכוונה, וחוץ מזה, החתול התחיל, ולסיכום, אני מבקש את רחמי בית המשפט - יוסף עומד לדין על היותו חלאת המין האנושי ובנוסף דריכה על זנב של חתול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאלאור ירה כי הוא היה שרוי בקנאת יורים מחבריו שכן ירו ולא הוא. היו המון טענות שכולן נדחו על ידי בית המשפט הצבאי (שבא לקראתו בענישה) וכמו שכתבתי לעיל, לפחות עד קבלת המסקנות - לו המחבל היה כבר מת - דבר שהוא לא מופרך לחלוטין - אז אלאור היה יורה בגופה. אני רוצה להזכיר לך את ראשית הפתיל, על ההבדל בין ירי לעבר מחבל שכבר נורה ושוכב ופצוע קשה ולא מן הנמנע מת כמו במקרה אלאור לבין המקרה בצומת חלחול - כפי שציין שכ״ג- שבו המחבל היה חי בוודאות וישב ונורה למוות לאחר מכן ואין אפילו ציוץ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |