בתשובה להפונז, 11/02/25 13:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור, הם הבינו שקשה להם להגיע לעליונות נשק-טכנולוגיה עלינו, ושינו תורת לחימה במקום. לחימת גרילה מתוך אוכולוסיה אזרחית, מנהרות, חטיפות וכו'; ניצול המגבלות שחוקי המלחמה הבינלאומיים מטילים עלינו. זה מה שהם למדו מאז יום כיפור, וזה מצליח להם לא רע בינתיים (במטריקה של למנוע מאיתנו ניצחון מוחץ). אני מוכן לקבל את טענתך שהנחיות הדרג המדיני לא היו אופטימליות לצורך חיסול מהיר של החמאס (משיקולים זרים); עדיין נראה לי שהנחיות אופטימליות היו מובילות להישגים רק קצת יותר טובים. איך לדעתך אפשר היה להצליח הרבה יותר? מה צה"ל היה יכול לעשות ולא עשה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. ללא הקונספציה היה מודיעין מקדים על הפלישה. ב. גם בהינתן ההפתעה, לו צה''ל היה ערוך כהלכה מול האיום (שתי אוגדות ולא שני גדודים בקושי, כשכנראה עוד גדוד או שניים עברו באופן חמור ליו''ש), הפולשים היו נתקלים בחיילים ולא באלפי אזרחים חסרי ישע. ג. אם אתה מדבר רק על המטרה של ''חיסול החמאס'' בלי להתייחס לפלישה עצמה - אין ספק שצה''ל יכול היה להיכנס לרצועה במקביל עם ארבע-חמש אוגדות, גם מצפון וגם מדרום (ואם צריך גם לציר נצרים במרכז), לחלק את הרצועה לחלקים וגם לחסום את כל הגבולות מאספקת נשק, במלחמה אה-לה רמת הגולן או סיני ולא בהתקדמות עקב בצד אגודל בקצב של עיר קטנה בחודש (אני עדיין נדהם שזה מה שקרה). כך עושה צבא שלא מכריז מראש - ובזה אני חושב שגם הרצי וגלנט אשמים בגדול - ש''המלחמה תיקח חודשים ואף שנים''. מלחמה נלחמים בעצימות מקסימלית כדי לקצר אותה ולהכריע. ובטח ובטח לא אומרים לאויב ''אל תדאג, גם עוד חצי שנה ושנה אתה עדיין תהיה כאן כדי להילחם''. על הדרך, אפשר להיזכר שכשהלחימה אכן היתה עצימה לסוגה, החמאס הסכים לעסקת חטופים במחירים נמוכים פי עשרים מהיום. כי אז הוא חשב שיש לו מה להפסיד בלי עסקה. ואחרי חודשיים עצימים כשכל הרצועה בצורה כלשהיא ''נכבשה'', זה הזמן לגבש תחליף מדיני לחמאס שישתלט על הארגון האזרחי בעזה. אולי אפילו הרשות הפלסטינית. זה אולי קצת גולש מתחום האחריות של צה''ל. ואפילו אם תוך חודשיים אתה לא משיג את כל המטרות - לפחות תחסוך את מאות ההרוגים ואלפי הפצועים שדיממת מאז לשווא. ותסגור את המלחמה, תקים וועדת חקירה חיונית לחקר המחדל ולתיקון הכשלים, ולך לבחירות. עם כל החטופים בחזרה בבית, כולל העשרות שמתו מאז. דיסקליימר - ייתכן שקצב החיילים הנפגעים במלחמה עצימה היה גבוה יותר. כך היה גם ביום כיפור. אבל משך הזמן הקצר יותר פועל מהצד השני של המשוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, יקומים מקבילים. אבל היקום שבראת לא יציב ויקרוס לתוך עצמו ולו בגלל שהפוליטיקאים ביקום שבראת מתכוונים למה שהם אומרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מדבר רק על אופן פעולת צה"ל בלחימה הקרקעית עצמה, כך שרק סעיף ג' רלוונטי. הוא די נכון, אבל הניחוש שלי הוא שבמשך אותם חודשים לא זרמה לרצועה כמות משמעותית של נשק מחוצה לה. ומה שעיכב והפריע והגביל את צה"ל לא היה דווקא יכולת תקשורת ותנועה טובה של חמאס ברחבי הרצועה, אלא תשתיות שהוכנו מראש וגרילה מקומית. והניחוש שלי הוא שגם אם היו עושים כפי שאתה מציע, התוצאה בסוף היתה דומה מאוד. אולי אפשר היה להגיע לתוצאה שונה מהותית, עם סדר גודל אחד או שניים יותר של הרוגים בצה"ל או של הרוגים עזתים (או שניהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהחשש מפני אותו "סדר גודל" הוא מה שעמד בפני המחליטים, לפחות בחודשים הראשונים של המלחמה, וכפי שיצא לי להגיד פעם במקרה הזה אני בהחלט יכול להבין אותם. אחרי הז' באוקטובר כל מנהיג שפוי היה נזהר מלסמוך על המטכ"ל ושאר המומחים הבטחוניים1, מה עוד שהאלוף בריק עם ה"זאב, זאב" שלו ניבא משהו די דומה למה שקרה באותו ז', והמשיך לנבא אותו "סדר גודל או שניים" לגבי פלישה קרקעית רב-חזיתית. בדיעבד נראה לי שזאת היתה שגיאה, אבל כידוע אני מומחה צבאי קטן. ____________ 1- ולא אדלג על ההזדמנות להזכיר שוב שהממונה הישיר על כך שארוע כזה לא יקרה, הלא הוא ראש המל"ל, מר חצי גבינה חצי (ב)שר, עדיין מכהן בתפקידו. אני חוזר: האיש שעמד בראש בארגון שהוקם במיוחד כדי למנוע את הפוגרום ממשיך לעמוד בראש אותו ארגון גם היום. התקשורת לא עושה מזה עניין, כי מרוב יער קשה לראות את העץ הגבוה ביותר (אשר לי, אני עומד על כתפי ענקים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני סדרי גודל נשמע לי הערכת יתר מוגזמת, אפילו סדר גודל אחד. גם הצד המתגונן מפיק הרבה תועלת בהתקדמות איטית, זה נותן לו להתארגן ולהעביר כוחות ואמצעי לחימה וכן הלאה. עמידה מול מתקפה בסגנון Shock and awe קשה מאד להתמודדות ולפעמים השפעתה יותר מלינארית. בנוסף, לחימה שתיקח חודש במקום שנה כבר תחפה באינטגרל על תחזית פסימית של סדר גודל בנפגעים. וכעבור חודש לחימה כזה החמאס היה במצב הרבה יותר מאוים ומסוכן לו מהיום, כשהוא כבר שנה מגלה (ואני בטוח שהוא מופתע לטובה) שכל חודש רק מחזק אותו ולא מחליש. כבר כתבתי כאן שלדעתי אם היית שואל את החמאס בדצמבר 23 מה התחזית שלו למצבו בדצמבר 24, הוא לא היה מאמין למזלו הטוב אם היית מספר לו על התוצאה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |