בתשובה לאביב, 12/09/24 16:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה מפחית מן המהפכנות הדרושה לתנועת מחאה רדיקלית. קבוצת ההתיחסות של הגרעין הרעיוני של מחאת ישראל הראשונה משייטת קרוב מאד לרוח של העקרונות היסודיים של הדמוקרטיה ונדרשת לעשות משהו מאד רדיקלי שאני לא מכיר הרבה תקדימים שלו. קונספט ההסכמה החברתית שברא הפילוסוף הצרפתי רוסו עבור המהפכה הצרפתית מדבר על הצידוק האתי ליסודות הדמוקרטיה המודרנית. הוא טוען שהמשטר הדמוקרטי מייצג הסכמה חברתית של רוב גדול מאד בחברה לוותר על החופש שלהם לטובת ניצול העוצמה הגלומה בפעולה קולקטיבית של חברה ביחס לאוסף הפרטים המרכיב אותה. מדוע שהרוב באותה חברה היפוטתית יוותר לאותם מיעוטים שונים הנכללים בהסכמה החברתית אם יש לו כוח לאכוף עליהם כניעה או פיזור? הכוח שיש למיעוטים הוא שאפשר להעניש ולדכא אותם אבל אי אפשר לכפות עליהם שת"פ. מה יכלו שלטונות בריה"מ לעשות לדיסידנטים היהודים והגרמנים? מה יכלו האנגליקנים האפיסקופליים בבריטניה לעשות לקהילות הדסנטרים? אם מיעוט גוזר על עצמו פרישה מן הרוב, בד"כ אין לרוב מענה לאתגר כזה. קשה לדעת אם הקונספציה הזאת (ההסכמה החברתית הרחבה) באמת עובדת ולכן לא צריך לזלזל בחשש לנסות אותה. מושג הג'נוסייד אינו זר למין האנושי. זוהי גם הסיבה מדוע תופעת הרילוקיישן היא כל כך מרכזית בהווית המחאה. היא מהווה את חרב הפיפיות של המחאה. מצד אחד, אם ישראל הראשונה תחליט החלטה קולקטיבית לפרוש מן הקולקטיב של מדינת ישראל שהיא הובילה אותו, זו תהיה מהלומה אדירה לחזון הציוני וגם לרעיון של לאום יהודי שאינו רק אוסף של כתות דתיות קרובות. זוהי עוצמה אדירה שספק אם ההנהגה המושחתת והאידיוטית של ישראל השנייה יודעת איך להתמודד מולה. לכן היא מתכחשת לה ונצמדת לקונספטים של אחדות ו"יחד ננצח". מצד שני, האם זו חרב אמיתית? האם יש היתכנות להגירה של חלק משמעותי מישראל הראשונה או שזה באמת איום באקדח ריק? הנה כי כן ישראל הראשונה עומדת בפני שלוש אופציות. כולן קשות ואף אחת מהן לא בטוחה בקיומה. אופציה ראשונה: הרמת דגל היאוש והרילוקיישן. פרישה מן הסבך הבלתי פתיר של מדינת היהודים והתמקדות במפעל של הגירה גאוגרפית רחבה ככל האפשר. אופציה שנייה: להמשיך לשתף פעולה עם הפיקציה של "עם אחד", לחכות לבחירות ולקוות שניסים בקלפיות וסוף הקדנציה של הBB, יהפכו את מגמת פניה של הספינה הישראלית כפי שהיא מוכתבת ע"י הדמוגרפיה והסכנה הקיומית. אופצייה שלישית: להתמסר לסרבנות מלאה וגלוייה שמשמעותה הגירה לגלות פנימית של מיעוט יהודי מסתגר המוקף ע"י הרוב הגויי העויין. דווקא האופציה השלישית, שרק נראית פחות רדיקלית, היא הפחות מושכת והיותר קשה לביצוע. היא דורשת התארגנות לפרישה סוציואקונומית וסרבנות גיוס מונוליטית. האם ראוי לזלזל כל כך ולהלעיג על אלו שלא ממהרים להתחייב לה? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |