 |
לגמרי.
וסופדבר? בנו קומודוס, שמתברר שהיה הרבה פחות מסור למשימות ולאמת המוחלטת, לאחר מותו, ויתר על כל הישגי אביו שהושגו בקרבות אינספור, חתם על הסכמים חסרי ערך עם הגרמנים, הכריז על ניצחון מוחלט וחזר לרומא כדי לחגוג במצעד ניצחון ובקרבות גלדיאטורים בקולוסיאום. כך המון הקורבנות שהוקרבו במשך עשורים של לחימה בלתי פוסקת ודללו את מאגרי כח האדם של הלגיונות ובפרט את הרצון לשרת בהם, הלכו לטימיון.
אחד הקוריוזים ההיסטוריים הוא שמרקוס אורליוס, הקיסר הרומאי היחיד שידוע בכתובים על סלידתו משפיכות הדמים בזירות, שפך הרבה יותר דם של לגיונרים רומאיים מאשר קיסרים פסיכופטים כמו קליגולה, קלאודיוס, נירון, דומיטיאנוס וקומודוס שהיו ידועים בתאוותם לשפיכות הדמים במשחקי הזירה.
הערה על מה שנכתב כאן ביחס לכך שמרקוס אורליוס ידוע בכך ששלח נוצרים להיות משוסעים בזירה ע"י חיות טרף. אין בכך למעשה סתירה של דמותו ה"פילוסופית". הרומאים ראו בשיסוי חיות טרף נגד פושעים בזירה, מחזה מוסר של "דור לקס, סדה לקס" (שלטון החוק בנוסח הרומאי). למעשה מרקוס אורליוס הורה לאפשר לנוצרים להכיר באלוהות הקיסרים ובכך להימנע מהוצאה להורג. הוא למעשה כתב לפרוקונסולים שלו לא להרבות בהוצאות להורג. מה שקרה היה שהנוצרים ראו במרטירולוגיה הזו, מיסיונריות עילאית וקידוש השם. מן המכתבים בין הקיסרים לנציבים שלהם עולה רושם ברור שהנוצרים רצו יותר ליהרג ממה שהקיסרים רצו להרוג. מסתבר שהם צדקו. באותה תקופה היו כמה דתות מזרחיות שפשטו באימפריה (יהדות, איסיס המצרית, מיתרה הפרסית). מתברר שהמרטירולוגיה הנוצרית עשתה רושם גדול על הציבור ועד מהרה הנצרות העפילה מעל כל המתחרות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות