בתשובה לאריק, 12/01/25 21:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשקראתי המון מד״ב, אי שם במאה הקודמת, הצלחתי לדמיין המון סוגים שונים ומשונים של העתיד. אוטופיות ודיסטופיות שונות ומשונות. דברים שאם לא כתב עליהם הסופר, קשה היה להעלות על הדעת לבד. אבל משהו שלא הייתי מצליח להעלות בדעתי, גם אם הייתי רואה, הוא ספר שהכותרת שלו היא ״2040״ ובציור על הכריכה יש פועלים שמניחים איזו מסילת רכבת מצ׳וקמקת לאילת. מסילה שהיא תשתית לכלי תחבורה שזכה לכותרות מרעישות בעיתוני החדשות של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לי יש בעיה אחרת- בשנות השבעים קראתי אסימוב, וזה היה בסדר למרות שהוא כתב בשנות החמישים. אבל מתישהו בסוף שנות השמונים, וודאי בתחילת שנות התשעים, הוא נראה פתאום מיושן, עם המחשב המרכזי שמחליט בשביל כולם. היי- יש לנו מחשבים אישיים ואף אחד לא מחליט בשבילנו. עברו כמה עשורים ופתאום (בשינויים המינוריים המתחייבים) אנחנו חיים בעולמות שהוא דמיין. עם האנשים שחיים בעולם הוירטואלי ולא יוצאים מהבית, עם ה AI של הביג קורפורייט שהולך להחליט בשביל כולנו, עם מערות הפלדה. וכאילו הלכנו אחורה מההווה של שנות התשעים (התמוטטות ברה"מ ואלק קץ ההיסטוריה, האינדיבידואליזם והשונות) לעתיד של שנות החמישים (העתיד של המלחמה הקרה, של המקארתיזם, של השמרנות וההתקרנפות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאג לגבי ה-AI. הג'יהאד הבטלרייאני בדרך. נראה שהוא יגיע ברכבת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |