בתשובה להפונז, 13/11/24 10:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא רואה הבדלים בין רצועת עזה שנמצאת בלב המדינה עם אוכלוסיה שמזדהה עם מטרות החמאס במלואן ומהווה עתודת מילואים לחמאס, עם גבול פרוץ למצרים שמכניס תחמושת ועם קבלות מוכחות לטבח אזרחים נשים וטף - לבין ; ארגון צבאי הממוקם רק בחלקו הדרומי של מדינת לבנון, שלא כל האוכלוסייה רואה את מטרותיו עין בעין ואפילו נמצאת מולו בעימות אידיאולוגי ודתי (הנוצרים ) - מה שלא יתכן ברצועת עזה חסרת הסבלנות לכל מי ששונה ממנה- ושנמצאים על גבולות רחוקים מלב המדינה. אתה משווה שיעים מתוחכמים לסונים פסיכופטים שמתוייגים בעולם הערבי כמשתפים עם השיעה הכופרת? דנ 1. טרם נחתם הסכם וגם אם הוא יחתם הוא יהיה מבוסס על הרחקת החיזבאלה לפחות 10 ק״מ מהגבול, מה שאין כן אם החמאס שמבקשים ודורשים עם ערבויות שתצא מכל הרצועה ללא כל התרחקות מהגבול. דנ 2. יאיר גולן , זה לא הוא שמסרב להסכם רגיעה עם לבנון בעוד שהוא כן מוכן להסכם תבוסה עם ארגון החמאס? יש לך הסבר למה להסכם עם מדינה ריבונית יאיר גולן מתנגד אבל להסכם עם ארגון טרור רצחני ששיסף גרונות ילדים הוא כן מוכן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אענה שאופן משעשע - בהינתן תיוגי כ"שמאלן" כאן - השיעים, הסונים, יו ניים איט, ישמחו לשחוט אותנו ואת ילדינו בכל יום שיתאפשר להם, מתוחכמים או לא, עשירים או עניים. מה שעוצר אותם1 זה שהם לא יכולים, לא שהם לא רוצים. ולכן חיזבאללה מסוכן לא פחות מהחמאס ברמת הרצון, וכרגע ברמת היכולת - מסוכן הרבה יותר. אלה נבלות ואלה טרפות. ועדיין - גם מולם, למחדלים יש מחיר ולהישגים יש מחיר, וכרגע (כבר חודשים) המחיר של אי-ביצוע עסקת חטופים גבוה הרבה יותר מהאפשרות השנייה. אף אחד לא חושב שהגבול מול עזה ישקוט 40 שנה אחרי עסקה, אפילו לא 40 יום. ב-40 יום לא משקמים את מה שהרסת כבר שם. 1 בסדר, את ה"פלגים הקיצוניים" שמהווים עשרות אחוזים מהאוכלוסיה הרלבנטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דיאלוג המציאות תישאר בלתי אפשרית והסיכום יהיה קצר - אכלנו אותה. האיראנים שכללו את חטיפת בני הערובה האמריקאים - שלא הצליחו לחלץ אותם - וקלטו את הפוטנציאל הישראל ועשו all in על החוליות הישראליות החלשות בגבול העזתי. לאיראן יש 20,000 בני ערובה שישלמו את המחיר ביום מן הימים. איך מדינות דמוקרטיות יכולות להתמודד עם מדינות לא דמוקרטיות בנסיבות אלו ? ברור הוא שמדינה לא דמוקרטית הייתה גובה מחיר שמראש הייתה מאלצת את החוטפים להחזיר את החטופים. ניצול הדמוקרטיה שלא יכולה ולא רשאית להתגונן, היא אנומליה מוחלטת של זכות ההגנה לחיים. ולכן - אכלנו אותה ובענק. על כל חטוף - ישראל יכולה לשכוח לקבל עיסקת חבילה, על כל חטוף המחיר יהיה בלתי אפשרי - ארגוני הטרור ישתו לנו את הדם, יסכסכו בנינו, יפרקו אותנו, יגרמו לנו להיות יותר פסיכים ממה שאנחנו, יאלצו אותנו לעשות מעשים לא רציונליים, ולא מן הנמנע שיצליחו אפילו להביס אותנו במוקדם או מאוחר. עד היום לא הבנתי מה המחיר שמדינה/חברה יכולה ומסוגלת לשלם על בני ערובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לשים צבא חזק על הגבולות ולא להפנות את רובו למקומות פחות חשובים? אולי זה היה מונע כמה (מאות) חטופים? ואכן - ב-7 באוקטובר אכלנו אותה, אבל חלק מהחוזה בין המדינה לאזרחים זה שלא את כל המחיר הם צריכים לשלם המנהרות בעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳ טרם נחתם הסכם וגם אם הוא יחתם הוא יהיה מבוסס על הרחקת החיזבאלה לפחות 10 ק״מ מהגבול׳. —— מקורות ישראלים לגלי צה״ל: הפרטים סגורים. אנחנו הולכים להסדרה בלבנון - בצה״ל תומכים בפרטי ההסדר. לפי פרטי ההסכם המתגבש, ב-60 הימים הקרובים כוחות צה״ל יישארו בשטח לבנון וייסוגו ממנו בהדרגה, האש כמובן תופסק. בתחילה יישארו הכוחות בקווים קדמיים, ואז - בהתאם לפריסה של צבא לבנון וכוחות יוניפי״ל - צה״ל ייסוג בהדרגה, לקו הכפרים הראשון, ובהמשך נסיגה מוחלטת לגבול ישראל (על בסיס הקו הכחול). מנגנון חופש הפעולה הישראלי: אם מזהים ״איום מיידי״ - לישראל יש חופש לפעול מיד, לתקוף ולהסיר את האיום. אם מזהים איום שאינו מיידי (למשל - מזהים ניסיון חפירה של מנהרה בקרבת הגבול) - ישראל תתריע למנגנון הפיקוח והאכיפה שמובל ע״י ארה״ב. המנגנון יידרש להפעיל את צבא לבנון ואת יוניפי״ל נגד ההפרה. אם לא תהיה אכיפה, או אם האיום יהפוך למיידי - ישראל תתקוף. במסגרת הפרטים המסתמנים, מחבלי חזבאללה שנלקחו בשבי במסגרת התמרון הקרקעי של צה״ל - לא ישוחררו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל שטויות. לפני פחות משבועיים הגאון המדיני-צבאי ישראל כץ הצהיר כי "לא תהיה שום הסדרה לפני שחיזבאללה יפורק מנשקו" ואחרי שההצהרה כמעט גרמה להתקף לב לרמטכ"ל אתה לא מצפה שהוא לא יעמוד במילה שלו, נכון? אחרי הכל, שר ביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להזכיר לך ששרי בטחון והחוץ, הם תמיד מתפקדים כעוזרים לראש הממשלה - במיוחד אם הוא דומיננטי ולא שרים שיש להם מדיניות או ׳מילה׳ שהיא מחייבת. כך צריך לראות את הפוליטיקה הפנימית הישראלית, והצמד נתניהו מול כץ וכמו רבים אחרים עונה על נוהג לא רשמי זה. החריג למשל הוא נתניהו - גלנט בשנה האחרונה או בנט/לפיד מול גנץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בפראפראזה על עזר וייצמן: הראשון יהיה שרב"ט-על, והשני יהיה שרב"ט-תחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגלת יותר מדי לנתניהו, אבל גם לו היו ברק, יעלון ואחרים. אני לא מדבר על ראשי ממשלה שרצו להיות גם שרי בטחון (ברק שוב?) כמו בימי בן גוריון. אבל מאז היו דיין, פרס, וייצמן, ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ״ל רבין בבטחון בקדנציה השנייה. לפחות לגבי תיק החוץ, יש הסכמה שהואיל ואין מדיניות חוץ לישראל, הרי ששר החוץ הוא הכל חוץ משר החוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הייתי צריך להוסיף קריצה בהודעה הקודמת? הנחתי שכולם כאן כבר מכירים אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירים, אבל מטעמי נימוס, מוטב לשחק אותה כאילו לא הבנו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |