בתשובה לאיתי, 29/10/24 5:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טענה מקובלת: במצבים של מרוץ חימוש שלרוב הוא קר והוא מתממש רק פעם בכמה דורות (של חימוש) - כלומר, כשישראל עושה תקיפה הייטקית פעם בכמה שנים ומצליחה - אומרים שיש לזה מחיר שחשפנו את היכולת, ואולי בעתיד היינו יכולים להשתמש בה באופן יותר מועיל. זה מן הסתם נכון, אבל אם לדייק, אני מניח שעד התקיפה האיראנים לא ישבו זחוחים בביטחון, אלא רק היו באי-ודאות - מה אנחנו יכולים. הצלחת הפעולה מקטינה את האי-ודאות, וזה עוזר להם. הצד השני הוא שגם אנחנו היינו באי-ודאות (ניחשנו שהכלים שלנו יעבדו, אבל אולי לא?), וגם אנחנו יודעים עכשיו. אני חושב שזה די תיק"ו. אולי בכל זאת עולה לנו יותר, אם מניחים שיש לנו יתרון מודיעיני עליהם (כלומר, הם היו יותר באי-ודאות מאיתנו), מה שעושה רושם נכון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה העקרונית זה נכון מאוד. וגם - 1. אין סימטריה ביכולות הטכנולוגיות והמודיעין שלנו מול איראן, הוכחנו עדיפות בתחום הזה . 2. יש דרכים לבדוק כלים ולהעריך אפקט לפני שעת האפס, במיוחד כשמדובר בטכנולוגיה עילית. אז נכון לומר שאף פעם לא נדע לגמרי שפעולה תצליח, אבל יש דרכים להעריך את זה ברמת ודאות גבוהה. סטקסנט נבדקה על ידנו באיראן זמן רב לפני שהופעלה באפקט מלא. 3. יש סיכון בהשהיה של פעולה.. ככל שנחכה יותר מערכות הגנה חדשות של האויב עלולות לתת מענה לפעולה ואפילו לנטרל אותה לגמרי. צריך למצוא את הזמן הכי מתאים להפעיל כשלוקחים בחשבון את הסיכון ואת המועד בו האפקט יהיה מקסימלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |