 |
אני חושב שאתה מושך יותר מדי בכיוון של טפשות ההמון. לישראל לא חסר מהמשאב הזה ואתה יכול לקרוא את זה אפילו כאן.
כולם (לפחות בישראל) מבינים מה המשמעות של מה שעשתה איראן. זה לא אומר שחייבים להגיב כמו הכלב של פבלוב. חלק גדול מחכמת המדיניות זה עניין התזמון ועניין הדבקות באינטרסים וביעדים שלך ולא לבזבז משאבים על המאניה דפרסיה של ההמון.
בראייה קרה מצבה של ישראל לפני ואחרי ה"תגובה" לא מאד שונים. היה אפשר לוותר על ה"תגובה" בעיתוי זה ולשים את יהבנו על טאטוא החזבאללה אל מעבר לליטאני.
למרבה הצער, אם אתה מסכם את המצב הפסיכוטי של של שבטי ישראל, את ההשפעה המופרזת שיש לחה"א בצה"ל, את מצוקת כוחות היבשה ואת כלכלת האבידות, אתה נאלץ להבין את הרציו של פעולת ישראל, גם אם אינך מצדיק אותה.
כדי להסביר מדוע אני כל כך משוכנע בעמדתי הדי חריגה אציין עניין נוסף. אחד היתרונות שיש לחזבאללה וחמאס, בפרט כשהם נדחקים לפאזת הגרילה שלהם היא שהם פטורים ממשוגות מצבי הרוח של הציבור שלהם והם פועלים לפי חישובים כוחניים קרים. יחד עם זאת, (גם לצלילי הפיצוצים של כיפת הברזל ההולמים מרחוק באזניי ברגע זה), אל תקל במשמעות של נסיגת החזבאללה מן הגבול. מבחינה לוחמנית-טקטית זהו צעד נכון. הנח לצה"ל להתבוסס ולהתיש עצמו בכפרי הגבול והכה בו לאחר שתנופתו תיבלם. אבל איסטרטגית ואידאולוגית מדובר במהלומה לארגון שבנה את עצמו ואת הלגיטימיות שלו להחזיק בנשק על התדמית של מגן לבנון מפני התוקפנות הישראלית. אם אתה נסוג בלי קרב למעשה מן החזית, אינך מגן לבנון, אלא ביריון מטופש המתגרה בשכן החזק מאד מדרום.
במצב זה, אם ישראל תצליח לדחוק את החזבאללה צפונה, כך שלא תצטרך לשאת ולתת על 1701 ו-1559, יהיה בכך צעד אסטרטגי חשוב בפירוק טבעת הפרוקסי של האיראנים. השגת הפסקות אש בעזה ובלבנון יחזקו מאד את מעמדה של ישראל באזור ויאפשרו לה להתעמת עם איראן בלי שהחזבאללה והחמאס יזנבו בה מאחור.
בהיות התגובה מה שהיתה, ישראל שוקעת שוב בקונספציה של מהלך פתיחה מוצלח שמתפייד לתוך דשדוש, התשה, והסכמי הפוגה שאינם תורמים לטווח הרחוק למצבה של מדינת ישראל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש