 |
קל מאוד לפטור את העניין בטענות מקצינות. כלומר לומר - בעצם אנחנו גרועים לא פחות אם נחזיר את מז' ירושליים ואם לאו - משום שבכל מקרה כבשנו גם את שאר ישראל. כמובן שראייה מוקצנת כזו איננה יכולה להוות טיעון בעניין, ולא כל שכן הצדקה, שכן מראש היא יוצאת מקבלת טענת היותנו לא בסדר. ועובדת היותנו, כביכול, חוטאים יותר אפילו - איננה מכשירה את השרץ.
ובכל אופן, לעניין המדובר, ישראל לא התנצלה מעולם ולא מתנצלת גם היום על הכיבושים שעשתה. לא על סיני, לא על הגדה, לא על הגולן ובוודאי שלא על ירושליים, כמו גם לא על ת"א, הנגב ועמק יזרעאל. אין גם סיבה להתנצל, כפי שאומר הפתגם הידוע "במלחמה כמו במלחמה". אין כמעט שום ארץ בעולם שלא לקחה בשלב כלשהו בכוח חלקים משטחה של מדינה אחרת.
עובדת "כיבוש" (שאני, אגב, אינני מכיר בה, בניגוד למז' ירושליים) ת"א לא צריכה להפריע לנו להיפרע מירושליים המזרחית, ולו משום שיסודות הסכמי השלום הם החלטות 242 ו383 של האו"ם, ולפיהן ישראל מחוייבת לנסוג עד גבולות 67', ואלו כידוע כוללים בתוכם את ת"א ואת אופקים. אף מנהיג שבאמת נמצא עם ישראל ביחסים כלשהם (ולא מדובר במנהיג איראן!) לא טוען שת"א שייכת לו. לכן הטענה הזו לא יכולה להוות טיעון פנימי בעל משקל בויכוח הזה.
ולעניין זכות השיבה: כידוע, כאשר יש טענות מנוגדות במו"מ יש פשרה. במקרה זה הפליטים עצמם - ברובם לפחות - מעוניינים בפיצויים יותר מחבל הארץ עצמו. וזה ניתן לסיפוק ע"י עזרת ארה"ב ומדינות העולם. לכן אינני רואה בעיה גדולה בנושא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש