 |
זו הצדקה לגיטימית לזהירות, אבל צריך להזהר גם מזהירות שמבוססת רק על "הסיכון אינו אפס" כי אין לה גבולות, והיא לא מועילה כדי להפריד בין מה שכדאי ולא כדאי לעשות.
תרומתי לדיווחים האישיים: אני לא מסתיר את המבטא או נמנע כששואלים מאיפה אני, פה בניו ג'רזי (בקמפוס ומחוצה), למרות שיש לי חרדה קלה תמיד כשאני מדבר עם ערבים, טורקים ובמיוחד סטודנטים אמריקאים, ואני לא מצליח להתנער ממנה. בינתיים כל התגובות שקיבלתי פנים מול פנים הן בין אדישות להתלהבות (ואולי הכי כיף - "איפה\מה זה ישראל?" מדי פעם). אני אוהב שמדי פעם יוצא לי לדבר על הבדלי תרבויות ותפיסת המציאות הישראלית, ואני חושב שיש ערך בזה שאנשים אחרים יכולים לדבר עם ישראלי ולעדכן את הייצוג שלהם בראש למשהו יותר מורכב.
חוץ מזה, אני משווה ומוסיף מ"לא כדאי לבלוט כתייר באתרים מתויירים" ל"לא כדאי לתייר באתרים מתויירים". אולי לא עצה אוניברסלית, אבל אישית אני נהנה הרבה יותר לבלוט כתייר במקומות לא תיירותיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש