|
||||
|
||||
חטיבה וחצי בצה''ל ערקו, השתלטו בכח על עמדות פיקוד צבאיות, ו''נלחמו'' ברחובות תל אביב נגד שאר הצבא (בעיקר במכות, אבל בזירה על החוף זו היתה לחימה של ממש). אני לא יודע מה ההגדרה שלך למרד. |
|
||||
|
||||
אני חוזר בי חלקית. הנקודה היא שאם ב''ג היה מסכים להעביר חלק מן הנשק הלא רב שהיה על הספינה לגדוד הפורשים בירושליים (שממילא שולב בצה''ל כעבור חודש) כל הפרשה היתה נמנעת. ב''ג סבר ולדעתי בדין, שאינו צריך לנהל מו''מ עם ארגון טרור יהודי המביא באופן פרטיזני נשק לתוך תחומי המדינה. הביטוי ''התותח הקדוש'' נקבע בדיעבד, אבל לדעתי שיקף את דעתו של ב''ג מלכתחילה. ב''ג גם לא הצטער על חיסולו של שליח האו''ם ברנדוט ובכל זאת ניצל את הארוע כדי לחסל את המסגרות המחתרתיות. |
|
||||
|
||||
כל מה שאמרת כנראה נכון, אבל הוא לא העיקר לפתיל זה. זה היה ממש מרד. אמנם לא נהרגו הרבה אנשים יחסית להיקף המרד. הצדדים לרוב נמנעו מלירות זה על זה, ואל תשכח שזה היה בהפוגה באמצע מלחמת השחרור. אבל העיקר הוא שהאצ''ל לא קיבל את תכתיבי ההנהגה ורצה להיות צבא חצי עצמאי. ההנהגה לא הסכימה, והאצ''ל התמרד. המרידה דוכאה, ובצדק לדעתי. גם הפלמ''ח רצה לשמור על עצמאותו, והוטמע על כרחו לתוך צה''ל, גם שם היו מחאות, אבל לא היה מרד של ממש. |
|
||||
|
||||
על כך אנו מסכימים. הקו המשותף היה המאבק העקבי של ב"ג למען הממלכתיות. האזכור של פירוק הפלמ"ח גם הוא נכון. אולי זה קטנוני מצידי, אבל היות ואנו נתונים למערכה של שכתוב ההיסטוריה ע"י האליטה השלטונית, כדאי להדגיש את ההבדלים בין הארועים. מחתרות הפורשים היו ארגוני טרור יהודיים שלא נשמעו להחלטות היישוב המאורגן והיו בעלי משמעות צבאית שולית. אני מפקפק בכך שאנשי המחתרת מנו אי פעם חטיבה וחצי. עיקר כוחם היה בתמיכה ציבורית של אנשים שלא בהכרח היו אנשי מחתרת בעצמם (מה שקרוי היום סקרים ודעת קהל). הפלמ"ח לעומתם היה הכוח הצבאי העיקרי של צה"ל. והקונפליקט בכלל לא היה על פירוק גדודי הפלמ"ח. זה היה יותר מאבק בין כוחות פוליטיים על כוח והשפעה. עמדת הפלמ"חניקים היתה אנטי ממלכתית ובלתי קבילה. היות ורוב מוחלט של פיקוד הפלמ"ח היו קשורים למפלגת אחדות העבודה ולתנועות ההתיישבות (המתנחלים דאז) ולא למפלגת השלטון של ב"ג, מפא"י, פיקןד הפלמ"ח תמך בדרישה המופרכת של המשף קיום מפקדה עצמאית של הפלמ"ח בנפרד ממפקדת צה"ל הכללית. ה"צד הצודק" של המרי הפלמ"חי היה שהם התנגדו לניסיון של ב"ג לכפות עליהם מינויים צבאיים של משוחררי הצבא הבריטי במקום המפקדים האורגניים של הפלמ"ח. בסופו של דבר המופרכות של דרישות מפקדי הפלמ"ח עשתה את שלה והם נכנעו בלי קרב. וגם פרשה זו הותירה רגשות פגיעה שבזמנו היו קשים לא פחות מטענות אנשי המחתרות. על כן, אני חוזר ומדגיש: הפלמ"ח היה מגש הכסף שעליו הוקמה המדינה. ארגוני הפורשים, בודאי מרגע שהוקמה המדינה, הפריעו יותר משסייעו. |
|
||||
|
||||
כן. בן גוריון ניצח, גם את האצ"ל וגם את הפלמ"ח, בזכות ההחלטות שקיבל וההצלחה שלו ליישם אותן יש לנו מדינה. מדהים עד כמה ההחלטות דאז ממשיכות להדהד עד היום. החל מקביעת ירושלים כבירת המדינה, דבר לא טריוויאלי בכלל כשהיא נמצאת בלב הלחימה והיתה בכלל צפויה להיות בינלאומית לפי החלטת האו"ם, עבור בפשרת הררי על החוקה, וכלה באותם 400 תלמידי ישיבה שקיבלו פטור מגיוס. השאלה כמה השפיע האצ"ל היא שאלה של פרשנות. עובדתית היו כ 1200-1500 לוחמים במלחמת השחרור יוצאי המחתרות, מהם קרוב לאלף השתתפו במרד אלטלנה, לפי הספר שקראתי. מעניין שלכל דבר ביישוב של ערב הקמת המדינה היה זיהוי פוליטי. מכוח צבאי ועד קופת חולים, ולא נשכח את הבנקים. מספיק לומר את שמם כדי לדעת את שיוכם- בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק המזרחי ובנק פאג"י. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |