 |
א. בתקופת אולמרט שני הצדדים לא ממש נאבקו במשא ומתן על המספרים של שחרור מחבלים והדגש במאבק של המשא ומתן היה בנושאים אחרים (לא פחות חשובים). נזרקו במתווים שונים, בהם הצדדים לא הגיעו להסכמה, כל מיני מספרים (כולל כל מיני הצעות בנושאים אחרים). אבל כבר בתחילת הדרך החמאס דרש 1450 מחבלים והיו שמאלנים (למשל, מר״צ / רן כהן) שהצהירו שצריך להסכים לעיסקה גם אם המחיר הוא שחרור אלף מחבלים. בסופו של תהליך, ביבי הסכים על מספר בסדר גודל אותו דרש החמאס עוד בתחילת הדרך. רעיונות וססמאות בסגנון של ״עיסקה בכל מחיר״ מגיעים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל ואני לא מבין את הניסיון בפתיל הזה להתכחש לכך. איזכור המספר 400 שמצוטט בכל מיני מקורות הוא מספר שמתיחס למספר המחבלים הכבדים ולא לסה״כ כל האסירים הביטחוניים עליהם דובר במשא ומתן.
ב. ״ המוטיבציה העיקרית לעסקת שליט היתה למסמס את המחאה החברתית שאיימה על נתניהו יותר מעשרה סינווארים״. כאילו דה. בארור! זה רק מחזק את מה שאני אומר - השליט הציני וחסר האידיאולוגיה זרק עצם למחנה הפוליטי שמתנגד לו, כי המחנה הפוליטי שמתנגד לו תמך ושם דגש (בהפגנות, למשל) על רעיון של ביצוע עיסקה לשחרור שליט. הפתיל הזה (ומה שכספית עושה בקישור) הוא ניסיון לשכתב את ההיסטוריה ולהציג את זה כאילו הימין הישראלי והשמאל הישראלי תמיד תמכו ודחפו באותה מידה לשחרור של מאות מחבלים כדי לשחרר את שליט. זה לא מה שהיה ולא מה שקרה.
האם אתם לא מסכימים עם הטענה (הלדעתי טריביאלית) הבאה: בגדול (ובהתעלם ממה שביבי עשה כשזה התאים לו) השמאל הישראלי נוטה לתמוך בעסקאות חטופים (גם במחיר כבד) בעוד הימין הישראלי נוטה להתנגד להן?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש