בתשובה לגימל, 01/08/00 22:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדימוי של עיירות פיתוח, מהיכן שלא נסתכל עליהן הוא נמוך, מה שמוביל אוטומטית את השוכנים בה לבעלי דימוי עצמי דומה. מי שרגיל לחיות את חייו בעוני, כי הוא גר במקום "שנגזר" עליו להיות כזה, ישאר במעגל הזה כיוון שהוא רגיל לא להצליח - כמובן שזו הכללה גסה, עם זאת אם אדם מתחיל את חייו מנקודה בה הדימוי העצמי שלו נמוך, הדבר אינו מאפשר לו או מקשה עליו מאוד לצאת מהמעגל הזה, ללא שינוי תודעתי. הקאפיטליזם שדובי כלכך מחבב, מעודד את המגעל הזה, והלכה למעשה נשען עליו. תאורתית אותם אנשים קטנים נבלעים בתוכו בתור כוח עבודה זול. אחת הבעיות בארץ, היא ענפי ייצור דלים ביותר, מה שגורם להתמוססותו של החזון הקאפיטליסטי להשתמש באותו מעגל לצרכיו הנצלניים. מעמד הפועלים בארץ, הוא מעמד פועלים של צווארון לבן, מה שמשאיר את האוכלוסייה חסרת ההשכלה בעיקר מובטלת וכלואה בשולי הפריפריה. זה לא כל כך פשוט להסביר לאדם למה הוא זקוק להשכלה ממקום מתנשא (הנה אני משכיל וטוב לי, בא הייה כמוני). הידעה שאנו זקוקים להשכלה, תלויה גם היא במצב תודעתי מסויים - הרצון להבין את מקומנו בעולם, ולפתח את הכלים לקידום עצמי.אף אדם, אבל אף אדם אינו *רוצה* להיות חסר שכלה. בתוך מעגל של דימוי עצמי נמוך, קשה לשכנע אדם שהוא יכול בדיוק כשם שהוא "צריך", ובעצם המהויות של שני אלו מתבלבלים מתוך הצורך להסתיר את תחושת הדימוי העצמי הנמוך. רבים יעדיפו מקצוע מאשר להתמודד עם מטען רב כל כך שעומד מאחורי רכישת ההשכלה - עוני ומחסור במימון, הסטוריה של הדבקות בסטיגמות נכשלות (חיים בעיירת פתוח), לחץ משפחתי לעזור בכלכלת המשפחה וכו'. העניין הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה, ונורא פשוט להטיח לעבר אנשים שהם מעדיפים להתלות במיסים שאנו משלמי ובחסדי המדינה, ולהשאר "בורים". אני מכירה מעט מאוד אנשים ש*יעדיפו* לוותר באמת על העצמאות שלהם ולקבע נכשלות מתוך הבנה אמיתית של המצב ובניגוד ליכולתם ואמונתם בעצמם לקיים חיים אחרים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |