 |
אני מקווה שאתה מבחין שהדבר המשותף היחיד בין הפרוגרמה שלי לפרוגרמה של עידן הוא השם אייזנקוט.
במקום לפרוט את ההבדלים לפרוטות, אתמקד בתמה העיקרית שהיא בבסיס ההבדל: תומכי ה-64 אינם אחים ואינם יריב פוליטי. הם אוייב לכל דבר, כמו הפלשתינאים, החמאס, החזבאללה ואיראן. וכמוהם, גם האוייב הפנימי לא הולך לשומקום. הסיכוי של שכנוע וקלפי לפתור את הסכיזמה ומלחמת האזרחים, קטן בהרבה ממה שחישבת, מפני שיש כאן בסיס של שבטיות ופוליטיקת זהויות.
ישנן רק שתי דרכים במלחמה הזו. מפני שאיני מאמין באלימות, הדרך היחידה ללכת בה היא הקמה מחדש של מחנה פוליטי אינקלוסיבי עם אג'נדה רזה ומהודקת והנהגה פוליטית פופולרית וראוייה. אם וכאשר מחנה כזה יגיע לגודל קריטי של 40 מנדטים לפחות ויתבסס/יתייצב במפה הפוליטית, החולות הנודדים של פוליטיקת ההמון יקפצו על העגלה ויהיה אפשר לכרסם בכוחה של ברית ה-64, לפרק אותה למרכיביה ולהתחיל לדחוק לשוליים את הזרמים היודו-נאציים.
השמאל מרבה לנפנף בדמוקרטיה וחופש בחירה. נראה שהוא פחות משקיע בכך שיהיה גם במה לבחור. הצבעת רל"ב עשוייה להביא עלינו את ליברמן ובנט שזה להחליף את הסיגרים והשמפ הורודה בקויאר ווודקה. מה שמחבר את מחנה ה-64 זה לא BB, אלא השנאה לאוייב, אנחנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש