 |
חבר הראה לי הקלטת טלפון נייד של אדל מהופעתה במינכן. זה היה רק שיר אחד אבל נדמה לי ששוב השתנה לה הקול והיא היום רוק יותר מאי פעם. האיימי ויינהאוז הנהדר שהיה לה בטונים הנמוכים, האיכות השברירית והרמוניות הרוקבילי, כמו ב-chasing pavements הנפלא נעלמו.
האבידה הזו הביאה אותי לחפש את מקורות הגוספל ברוק ובדרך גיליתי משהו מפתיע.
You'll Never Walk Alone מוכר לי כהימנון איצטדיונים של אוהדי קבוצת הכדורגל של ליברפול ואחרות. הייתי בטוח שזה שיר של "ג'רי והפוסעים", הלהקה השנייה של בריאן אפשטיין (אמרגן הביטלס). גם היא מליברפול. והנה התברר לי שזה בכלל רוג'רס והמרשטיין, מהמחזמר קרוסל. רשימת גרסאות הכיסוי של השיר נראית כמו רשימת who's who של זמרי הפופ והרוק של המאה ה-20: אלביס פרסלי, פרנק סינטרה, מריו לנצה, לואי ארמסטרונג, פרי קומו, נינה סימון, ג'ודי גרלנד, שירלי בייסי, דוריס דיי, ריי צ'ארלס, טום ג'ונס, ארת'ה פרנקלין, שלושת הטנורים, ג'וני קש ואלישה קיז.
בכל זאת הגרסה של ג'רי מרסדן בסגנון המרזיביט היא הידועה ביותר. אם אני מחפש איזה ביצוע הכי השפיע על מרסדן, אני מוצא שהגרסה הכי קרובה היתה גרסת הגוספל של ףףמהליה ג'קסון (הזמרת השחורה שב-1963, מעל מדרגות מציבת לינקולן, קראה ללותר קינג: tell them about the dream, Martin!). אני מניח, שהקשר נוצר בגלל ששניהם (ג'רי מרסדן ומהליה ג'קסון) היו זמרי קונטרהאלט. אבל הקשר הוא עמוק יותר: הקשר שמוביל משורשי הגוספל נשחור אל הרוקנרול ואל מוזיקת הביט, הביא את הגרסה הליברפולית אל הנקודה של שלמות המילה, הלחן והביצוע, הנובע משאיבה ממסורת ושורשים ארוכים.
לכן כשאתה כותב על רוק אינטלגנטי, זה לא אמור להיות רוק אינטלקטואלי במילים. רוק אינטיליגנטי הוא רוק שמכיל גם בתוכנו המוסיקלי מסורת ושורשים המשתרעים הרבה מעבר לקונטקסט הרגעי של ביצוע השיר. משהו בנוסח האמירה של אייזק ניוטון: "הרחקתי לראות, מפני שניצבתי על כתפי ענקים". לכן את האינטלגנציה לא בהכרח צריך לחפש במילים. היא נמצאת לא פחות במוזיקה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש