|
ברגע שטרנד ההגירה נכנס להילוך, כולם מהגרים. זה לא שחסרים מהגרים משכבות המצוקה. פשוט השמות שמגיעים לכותרות הם החזקים והמצליחים. דבר דומה אני חושב קרה במדינות ערב. בסוף עידן הקולוניאליזציה היתה שם שכבה דקה של מעמד ביניים מקומי שמילא את תפקידי המנהל והמקצועות החופשיים תחת האוליגרכיה הקולוניאלית הזרה. בארצות מסויימות הם גם היוו שכבה תרבותית נפרדת (לבנטינית). ב-% חריג מהם היו לא מוסלמים: נוצרים ויהודים. למשל הקהילה הקוסמופוליטית באלכסנדריה (המשורר היווני המפורסם קוואפיס) או הנוצרים בסוריה (15% מהאוכלוסיה אאז"ן). משנות ה-40 ועד היום הקהילות האלו הולכות ומתרוקנות. יוצאי הקהילות האלו עושים חייל במקומות שקלטו אותם (צרפת, יוון, קפריסין), ואילו בארצות המוצא שולטות צחיחות תרבותית ועזובה רוחנית. הללו התבטאו יפה בכישלון הדרמטי של האביב הערבי שהפך בהרף עין לקיץ פונדמנטליסטי, ששורשיו לדעתי, בהגירה הדרמטית של הקהילות הלא מוסלמיות. כאשר מתחולל גל הגירה של רופאים. מקומם מתמלא מיד ע"י בעלי דיפלומות רפואיות חדשות. הנזק הוא לרוב סמוי. הרופאים החדשים לפעמים פחות טובים מן הישנים שעזבו. את ההשלכות של זה צריך לחפש במסמכים קשים לפענוח והבנה עם סטטיסטיקות על בריאות הציבור.
|
|