|
תמיד הייתי אתאיסט ו/או אגנוסטי וחשבתי שזהו אין לי מה להוסיף לעצמי בנושא. זה הפתיע אותי שהתווספה לי שכבה נוספת לאתאיזם שלי (לא במקום אלא בנוסף) בשנים האחרונות, במישור הריגשי, בלי קשר לטיעונים רציונליים או פילוסופיים. בניסוח גס - לא סתם הסתייגות מדת אלא ממש תחושת גועל. בניסוח שמנסה קצת יותר לתאר את הסנטימנט: גם אם רציונלית אני חייב להודות שאני לא יודע אם יש או אין אלוהים, אחרי שאני צופה כל חיי באיך שהיהודים והמוסלמים סוגדים לאל שלהם במזרח התיכון (בישראל ובשכונה מסביב), יש דבר אחד שאני בטוח ומאמין בו במאת האחוזים וללא ספק. פה בטוח שאין אלוהים. בשום מקום ובשום לב.
במילים אחרות: גם אם אולי היה פה אלוהים, מתישהו בהיסטוריה, גם לו נמאס וגם הוא עשה רילוקיישן.
|
|