בתשובה לkozmo, 11/08/24 19:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא שלא אמרו. את הפרק הראשון של פרלסון ראיתי ואין שם כלום. לדבריך הפברוק הגבלסי הזה הוא פרי עטם של יהודה שנהב וחנן חבר. לדיוקו של עניין, הייתי שמח לראות את הציטוט המלא במקור, אם כי אף אחד לא יפול מהכסא אם יתברר שהזיוף הזה יצא מהם. מדובר בציטוט סינתטי המחבר ציטוטים חלקיים ומגמתיים משני מקורות שאין קשר ביניהם. החלק השני של הזיוף נלקח מחוברת בשם "חינוך ומורל בצה"ל" בהוצאת המטכ"ל. הביאו אותו יהודים-ערבים שרצו להדגים את הגזענות כלפיהם בשנות ה-50. למשל ראיתי את זה אצל פרופ' אלברט שבות. במקור לא נטען שדב"ג כתב את זה, אלא רק שעצם העובדה שהוא (כשר ביטחון) איפשר פרסומים כאלו מוכיחה את הגזענות של הנהגת היישוב הוותיק. בהמשך איכשהו השתרשה ההנחה שדב"ג עצמו כתב את הדברים. שוב צריך לראות את המקור עצמו. החלק הראשון הוא ציטוט מכלי שני (של צבי צמרת לטענתך) מדברים שנאמרו בע"פ בהרצאה בכנס הפיקוד הגבוה של צה"ל באפריל 1950. הדברים התיחסו לפרשת נירים הידועה לשמצה מ-49, שם חיילי צה"ל אנסו ורצחו ילדה בדווית. בלי ההקשר אי אפשר להבין את רוח הדברים. הדברים עצמם יכולים להעיד על רוח הזמן שרצתה להרחיק את הישוב הותיק מן הפשע וליחס אותו לעולים החדשים. החיילים במחלקה אכן היו עולים חדשים, אך לאו דוקא מזרחיים. בכל מקרה המ"מ והסמל שהורשעו כאחראים הראשיים בכלל לא היו עולים חדשים. כמקובל בחוגים האלו לוקחים כל מיני ציטוטים מפרשיות עגומות בראשית המדינה ורוקחים מהם כתבי אשמה נגד זקני ציון האשכנזים ורדיפתם את היהודים הערביים התמימים והטהורים כשמ"ז. אני רוצה להאמין שמי שחי את תיבת התהודה הזו, כאשר הוא נתקל בציטוטים כאלו, גם כשהם באים מפי "אוהבי ישראל" ידועים כמו פרופ יהודה שנהב, פרלסון, חתוכה ודומיהם, לא מעלים על דעתם שיש כאן משהו חריג ושצריך להתיחס לציטוטים כאלו בחשד ולבדוק אותם 7 פעמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור הבא יש תקציר ויש גם פרק ראשון או הקדמה תחת הכותרת 'כיצד הפכו 'היהודים-הערבים' ל'מזרחים'?' מאת יהודה שנהב וחנן חבר. הקדמה מאוד מפורטת שמאירה את אותה תקופה. לפחות בעין חשדנית, לא מצאתי סיבה לחשוד במניעים של ההקדמה מלבד החיוב שיש בספר בבואו להסביר איך התרבות הערבית של העולים ממדינות ערב נעלמה ובמקומה נוצרה 'תרבות מזרחית' שמכנסת אנשים מתרבויות שונות תחת תגית ה'מזרחי'. יתמות תרבותית היא יתמות שמולידה את הצורך להיצמד לכל תרבות שתסכים לקבלם. הם מצביעים על הלאומיות שפרחה לאור יתמות זאת בקרב קבוצה ענקית של בני עדות המזרח. באם נכונים דבריך שיש בציטוט של דב"ג, מישמש של אירועים שאוחדו כדי לייצר אירוע אחד תוך מחיקת ההקשרים שבם הם נאמרו, אז חבל שהכותבים לא טרחו לאמת את הציטוט שהביא צמרת וטוב שאתה מבהיר זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. בניסיון ראשון, ראיתי רק את התקציר ולא את הפרק הראשון. ואכן, צריך לנקות את שנהב וחבר. ה"ציטוט" המלא (כפי שהבאת אותו) מופיע בפרק הראשון של גב' פרלסון והאנטישמית הזאת יכלה בשקט לעבוד במשרד של גבלס. אם תסתכל כאן תראה שהגב' עשתה היתוך של שני ציטוטים שאין ביניהם קשר. אתה יכול למצוא את הציטוטים המלאים גם במקומות אחרים. הגב' גם חתכה מן הציטוטים את מה שמתאים לתעמולת הארס שלה וכך שאי אפשר לראות שהקטעים במלואם קוראים לקליטת העלייה. הגב' גם לקחה כמה משפטים שצבי צמרת הביא מדברים שנשא ב"ג בכנס הפיקוד הגבוה של צה"ל באפריל 1950 והינדסה אותם כך שיתאימו לתעמולת הארס שלה. א. היו שם משפטים בודדים שכיוונו לעניין אחר ולכן היא עבתה אותם במשפטים מציטוט ממקום אחר שלדעתי ספק אם נכתב ע"י ב"ג. ב. בנאום, ב"ג התייחס לפרשיית נירים המחרידה שהתרחשה בסוף מלחמת העצמאות: מחלקה של חיילי צה"ל התעללו, אנסו ולהידור מצווה גם רצחו ילדה בדווית אחרי שרצחו כנראה את אביה. החיילים היו באמת ערב רב של עולים חדשים. היתה זו מדינה אחרת שבה איש לא העלה על דעתו להזדהות עם ה"לוחמים הגיבורים" הללו. הנטייה היתה להרחיק את הסירחון מן היישוב הותיק ולהטיל אותו על ה"עולים חדשים". זה לא צל"ש ליישוב דאז, בפרט שהמ"מ וסגנו הסמל שניצחו על הארוע לא היו עולים חדשים. מה שב"ג אמר כנראה זה שצה"ל לא צריך להתנער מן האירוע מפני שתפקידו לחנך את העולים החדשים והוא אחראי למעשיהם. ג. הפרלסון לא טרחה לציין את ההקשר אבל הקפידה לפרשן במרחאות ש"[בזמן הנאום רוב העולים באו מעיראק]". שזה שקר תפור בתפרים גסים. הדברים נאמרו בזמן שהתנהל משפטם של החיילים ועליית עזרא ומנשה רק התחילה אז. כך שהחיילים המדוברים כנראה לא היו מעיראק. המקורות מספרים שהחיילים היו עולים מצפ' אפריקה, מטורקיה וגם מרומניה והונגריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך ולשם הסרת ספק, רצוי שוב להבהיר שהספר הפיזי מתחיל בהקדמתן של שנהב וחבר ואילו המבוא והפרקים מהראשון עד הרביעי כולל ׳אחרית דבר’, הם של פרלסון. כותרת הקישור בתגובה מטעה בכך שהיא מייחסת את הטקסט (בו מצוטט צמרת) בהקדמה של שנהב וחבר בטעות לפרק הראשון שפרלסון כתבה. עיינתי בעיון בכל הפרקים ולא מצאתי אזכור כלשהו לציטוטו של צמרת אודות דב״ג. ומכאן שאת ׳האשמה׳ על הלחם הציטוטים יש להטיל על שנהב וחבר שכתבו את ההקדמה לאחר מותה של פרלסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הקישור לפרק הראשון של הספר של פרלסון מוביל בעצם להקדמה של שנהב וחבר. התנצלותי לגב' פרלסון. אני רוצה להדגיש פרט היסטורי שנראה לכאורה שולי, אבל הוא חושף את מידת האמינות האקדמית שיש ליחס לפרופ' שנהב ןאת האג'נדה שלו כמסית עדתי. כותבים שנהב וחבר: "צבי צמרת מביא למשל ציטוט מנאום שנשא בן גוריון בכנס הפיקוד הגבוה של צה"ל באפריל 1950, בימי השיא של ההגירה הגדולה מעיראק". צא ולמד, אומרים שנהב וחבר, ב"ג מזהיר את קציני הצבא מפני מנהגי בית הכסא של יהודי עיראק. למעשה עליית עזרא ומנשה רק התחילה באפריל 1950 והדברים בכלל נאמרו בגלל משפטם של החיילים מפרשת נירים שהתנהל באותם ימים. הפרשה עצמה בכלל התרחשה בתחילת 1949. אבל למה להתפס לקטנות כשאפשר לעסוק בהסתה עדתית. ביחד ננצח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |