בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 09/08/24 6:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטרגדיה היא לא שהציבור מיליטנטי. המיליטנטיות היא הכרח בשכונה בה אנו חיים. הצרה היא שהמחנה הפוליטי הנכון ויתר עליה1 והשאיר את המיליטנטיות למחנה הפוליטי המשיחי והמטורלל. ______________ 1 בשל משאלת לב, מנותקת מהמציאות, שאם רק אנחנו נהיה פחות מיליטנטיים, אז האויב ירגע ויתן לנו לחיות פה בשקט יחסי. על פי הסנטימנט ש״הלחימה במזה״ת מתחילה בתוכי״ או משהו בסגנון. אבל מה לעשות שחגורת האש סביב ישראל קיימת בעולם האמיתי והיא לא נובעת ממצב נפשי שלנו. יש עוד שחקנים במזה״ת והם לא רוצים אותנו פה (או פשוט רוצים אותנו מתים), בלי קשר למה נבחר לעשות או מה אנחנו רוצים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאנחנו רחוקים מרחק חילוף שלטון אחד באיראן משיפור דרמטי בביטחון החוץ שלנו. אולי זו רק שגיאת פרספקטיבה שלי, אבל נדמה לי שבהשוואה לכל הניסים שאנחנו צריכים כדי לשרוד בחזיתות הפנימיות, חילוף שלטון כזה הוא קטן על הכוכבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיסטוריה מראה שהחלפת שלטון דיקטטורי שמוכן לחסל אלפים מאזרחיו כדי לשמור על כסאו היא קשה מאד. ואני מדבר כאן על איראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יכול להיות סטייל גורב'צוב ודה קלרק, לא? ימות חמנאי, והאייתולה שיעלה אחריו יהיה במקרה בעל שאיפות אחרות? מה גם שלא ברור לי אם העימות עם ישראל עוזר או דווקא מפריע למשטר באיראן לשמור על עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שעוזר. אתה חי בדוגמת הדגל למשטר שכל התעמולה שלו, השקרית כמובן, זה שהוא יטפל באויבים החיצוניים וזה מצדיק כל הרס ונזק למערכות הפנימיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ז''א ברור שעוזר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטר באיראן הוא אפילו לא השחקן הראשי. הציר-הסמכותני שמשחק ריסק מזרח תיכון נגד ארה״ב והמערב כולל כוחות כמו רוסיה וסין. חלק נכבד מהאתוס הלאומי-פלסטיני (כולל בחישתו בכת המוות הג׳יהאדיסטית) הוא משהו שעודד על ידי ברית המועצות במאה הקודמת. רוסיה בעסקים של תן/קח עם המשטר האיראני עד היום. הפרוקסים הג׳יהאדיסטים של איראן הם פרוקסים, אבל הם לא איראן. הם לא יתאיידו לפתע פתאום רק בגלל שהתמיכה מאיראן תעלם. יש מספיק גורמים במזרח התיכון ואף בעולם שרוצים לראות את מדינת היהודים נעלמת מהמפה וחושבים עליה אידיאולוגית כטעות היסטורית שצריך לתקן. הפרוקסים הללו כבר ימצאו ספונסר אחר. אין שום סימן בעולם האמיתי לכך שאנחנו צריכים להפסיק לחיות על החרב. משאלות לב זה חביב, אבל כדי להגן על החיים של הילדים שלך אין תחליף למטוסים, טנקים, פגזים, רובים ופצצות. מחנה השמאל צריך לחזור למה שהוא היה פעם. להושיט יד לשלום וליצור בריתות עם מי שמעוניין בכך? בוודאי. אבל יש (הרבה) שחקנים שרוצים אותנו מתים וזה לא ישתנה בגלל שיש לנו כוונות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אי פעם יהיה שינוי באיראן, זה יהיה למרות ולא בגלל ישראל. כבר כמעט שלושים שנה שישראל לא מניחה על השולחן שום חזון לשיתוף פעולה איזורי שיש לאיראן חלק בו, ואפילו סיכלה הסכם להגבלה (לא הדדית!) של ההתגרענות באיזור. גורבצ'וב לבד זה לא מספיק, צריך גם רייגן שידע מה לעשות איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה המצב כבר שנים רבות וזה לא קורה. אז מה אנחנו מפספסים? דומני שהדרך לפיתרון החידה עובר במאמר חז"ל סדנא דארעא חד הוא. אנו מנסים להבין משהו על אנשים שאיננו מכירים או יודעים. הדרך לפרוץ את הקיר יכולה להיות להביט דוקא על אנשים שאנו יודעים ומבינים, על עצמנו. השלטון האיסלמי באיראן אינו כזה דמון שטני כפי שאנו מתארים לעצמנו כאן. לא מזמן למדנו שבמחי כמה שינויים לא דרמטיים אנו יכולים להפוך לרפובליקה איסלמית עם תפילין בעצמנו. יש באיראן כל מיני מנגנונים חברתיים וכלכליים שמחזקים את השלטון וכפי הנראה השלטון התאוקרטי שם נהנה גם מלא מעט תמיכה מבית. חוגים עירוניים של השכלה, ומעמד ביניים ומעלה מן הסתם חשים מחנק ושנאה לוהטת לשלטון החושך שם, ממש כמו כאן או בטורקיה, אבל הם לא מצליחים להתחבר לשכבות רחבות יותר בציבור כדי ליצור כוח מכריע שיטביע את שלטון האייתולות. שאלת את עצמך פעם איך זה שנשים חרדיות מצביעות בהמוניהן עבור הנהגה שמדכאת אותן ומועמדות חרדיות שמנסות לפרוץ את תקרת הזכוכית זוכות לאפס אלקטורט? הדיכוי צומח מבפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הנשים החרדיות בעד צורת החיים המדכאת הזו. ככה עובדת שטיפת מוח, ודת היא הידועה והמצליחה מכולן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |