בתשובה לאביב, 04/08/24 1:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל פעם שיש לי שביב הזדמנות להיות אופטימי אני מנצל אותו. אלוהים יודעת שלא היו לי הרבה כאלו בשלוש השנים האחרונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תחושה מוזרה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר ספק - אני לא מגיע מעמדה פציפיסטית. מדיניות ה-Appeasement של הדמוקרטים (מאובמה ועכשיו ביידן) מול איראן היא לדעתי מדיניות מטומטמת שלא רק אנחנו אלא גם האמריקנים ושאר העולם ישלמו עליה בסוף. אבל הפנטזיה הזאת של ביבי וממשלת האפסים שלו כמובילים קואליציה בין לאומית שתהיה נגד המשטר באיראן וטובה לאינטרס הישראלי, זה כל כך לא מחובר למציאות וכל כך הזוי בעיני, ש-״אופטימיות״ זו לא המילה שהייתי משתמש בה כדי לתאר את הסנטימנט הזה. בדיוק בשביל זה המציאו את הביטוי ״האחזות בקש״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנר היחידי בעלטה המזרח תיכונית הוא שעם כמה שההנהגה הישראלית היא מטומטמת ורעה, ההנהגה הג׳יהאדיסטית של האיראנים (וזרועות הפרוקסי) היא מטומטמת ורעה אפילו יותר. זה בעצם מירוץ אל התחתית בו לא הצד החכם והמתוחכם יותר מנצח, אלא הצד שעושה את הצעד היותר מטומטם הוא זה שיפסיד יותר ולכן בכל זאת אולי נגיע (אינשאללה) למצב בו האיראנים ירו יותר לעצמם ברגל מאשר שישראל תירה לעצמה. תיקו של מפסידים זו גם אפשרות. (אבל המירוץ הזה אל התחתית עדיין בעיצומו ומוקדם מידי לסכם) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |