 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין. אחד המנכלים שעבדתי תחתיהם חשש דווקא מטפשים שהגיעו לעמדות הכרעה. הוא הסביר שבעוד שצעדיהם של חכמים תחומים בגבולות גזרה הגיוניים כלשהם, וככאלו ניתנים למידה של חיזוי, אין כך הדבר ביחס למי שהבנתם מועטה והגיונם משובש. אבל כשחושבים על אנתרופיה, זה יכול להתיישב עם דבריך. שכן עבור כל מצב נתון, רבות יותר ההכרעות שהן אקראיות ומופרכות מאשר אלו שמכוונות מטרה. בהינתן תגובה אקראית משום כך, סביר יותר שהיא תהווה חיקוי של טיפש מאשר את המעט שנופל בגבולות הגיזרה של אדם חכם. אתה לא רוצה לציין את שם הספר לבל נכלה את המעט שנותר על דברים בטלים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולהודות בכך שנפלתי בפח של מכונת הזבלונים Patterson? (אגב, כיאה למכונה להדפסת כסף ובדומה לאבנר כרמלי באחריתו, חצי מהספר הוא filler. לדוגמא, כמעט כל דיאלוג מוצף שוב ושוב בשמות המשתתפים, כאילו כך אנשים מדברים, אפופידס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעייה עם זה? אני מנסה לקרוא מדי פעם סופרים שלא בא לי עליהם, אבל הם פופולריים מספיק - לדוגמא, רכשתי ללא בושה ספרות חצי יהודית מסויימת, שמקושרת בסביבתי עם אוכלוסיות שאל לנו לבוא בקהלם. התברר שבצדק. מה שכן מביך אותי לפעמים זה ספרי איכות שלא מצאתי אותה בהם. למשל "נוילנד". כששואלים אותי במקרים אלו מדוע, אני משתדל להתחמק עקב תחושה די מבוססת של חוסר כשירות ספרותית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |