 |
|
 |
||
|
||||
 |
איש אחד סוטר לילד אחד. כנראה בנו. איך לעזאזל אפשר למדוד את עוצמת הסטירה, את רמת ההשפלה, את אחוז הזעם המגולם בסטירה בגלל שהאמא עצבנה את האיש יום קודם, את הסיכוי שבעצם מדובר באי הבנה, במשפט בזק של שופט ותליין חסר סבלנות, ועוד אלף ואחד דברים אחרים. בשורה התחתונה, כמו שמלקות וכריתת ידיים פסו מהעולם, גם לעונשים גופניים לילדים אין יותר מקום. והלוואי שהיה גם דרך להפסיק את ההערות המקטינות אותן תיאר אריק. ___ 1. אני מניח שגרסת בן החמש שלך מצאה את איחולי ״שנה רעה״ כמצחיקים למדי (מה שמסביר הרבה דברים בנוגע לאישיות הקלוקלת שלך, אבל כאן אני טובל עם שרץ בידי). לדעתי להרביץ ליצור שגודלו חצי ממך ומשקלו חמישית זה מעשה חמור הרבה הרבה יותר מבדיחה חסרת טעם. אז מי העניש את מי שסטר לך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשהילד שלך בן חמש, ובהתקף זעם, אחת השיטות - ואפילו המומלצות היום על ידי אנשי מקצוע - היא פשוט לחבק אותו חזק חזק עד שיירגע. האם זה לא נופל תחת הגדרת ה"ענישה הגופנית" שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאנוש קורצ׳אק לא רק הקדים את זמנו, אלא גם את זמננו. ___ לאחרונה התחלתי לקרוא שוב את זה1. תזכורת לרכבת ההרים הרגשית של נפש הילד. ___ 1. לבושתי הגעתי רק לאמצע לפני שעברתי ל-American Dirt. קצת בגלל שהספר איטי למדי (בכל זאת נכתב לפני כמעט מאה שנים) וקצת בגלל שאני מעדיף לקרוא מספר מאשר ממסך לפני השינה. אבל זה לא גורע מהערצתי להנריק. יש מצב שהאנושות נוצרה כדי להפיק אדם אחד מושלם, אבל אז הנאצים הרגו אותו עם מאתיים מילדיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |