|
||||
|
||||
המוטיבציה להערה הזו היא שהמעט שעמם דיברתי על נושאים כאלו, כמעט אף פעם לא היו גברים, אלא אם הם העלו את הנושא, ואז בעיקר הקשבתי. למה? אני לא בטוח, אבל זה קשור כנראה לאופי החברויות שבין גברים. בצעירותי, כשכן נגררתי לשיחות נפש מסוג זה עם אחיי ל-Y, חשתי מוחלש לאחר מכן. ולהיפך - רבים מאלו שנחשפו בפניי, למשל במשמרות ארוכות במילואים, או בלימודים לתוך הלילה באוניברסיטה וכד', התרחקו ממני בימים שלאחר מכן. אולי כי חשו את אותו הדבר. עד שלמדתי להיזהר ממדרונות כאלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |