 |
|
 |
||
|
||||
 |
גביע הקודש של פרשנות המאורעות היא הניסיון לחשוף איזשהו היגיון ברצף הארועים הנראה כאוטי ורנדומלי לחלוטין. לשם שינוי נתחיל בצרוף הנסיבות ובמנגנון הפנימי בתוכי שהוליד את התחזית החדשנית והרוויזיוניסטית שלי. לפני כמה ימים, המבוי הסתום והדשדוש הביא אותי להרהר באפשרות שהפאזה הבאה במהלך הארועים, תהיה חזרה פחות או יותר לפאזה שלפני 7.10 ללא שינויים מהפכניים. כלומר הבוקה מבולקה של חצי השנה האחרונה תשיר את מעטה הדיסאינפורמציה שלה ותתגלה בעצם כעוד סיבוב בין הסבבים הרבים מול הציר האיראני, הנפתחים במהומה כלשהי ומסתיימים במצב לא שונה הרבה מן המצב התחילי. שכנעתי עצמי שמצב זה הוא הפיתרון הסביר ביותר של המבוי הסתום שנקלענו אליו. בסופדבר כולם יכולים לחיות איתו בבחינת "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". ואז בתוך ימים ספורים הכל התהפך כאשר איראן קיצרה את הפתיל שלה והופיעה בכבודה ובעצמה ולא ע"י שליח, בזירה. מצד שני, אם מנתחים את הארוע הקריטי שעברנו ב-14.4, בעצם, אפשר להציע שלא הרבה קרה. התקיפה הרקטית האיראנית היא עונש איראני מאוחר מאד מאד על הפעילות הישראלית במסגרת מה שנקרא המב"ם. היה אפשר לצפות שזה יבוא ואכן זה בא. גם העליונות הטכנולוגית של ההגנ"א הישראלית לא קרתה אתמול, אלא רק באה לידי ביטוי לאחר שפותחה בשני העשורים האחרונים. אריק מתלהב מן העובדה שנפתחה בפני ישראל האפשרות לפגוע באיראן עצמה במקום לכלות כוחותיה מול הפרוקסים. אני חושב שזה לא נכון בכל כך הרבה מובנים. אני לא בטוח שיש תמיכה כלשהי בפעילות ישראלית באיראן וגם אם יש, מה ישראל יכולה לעשות עם זה? כדי לקצר סיפור ארוך, אומר שצה"ל כבר הוכיח עצמו כמשענת קנה רצוץ. צה"ל כבר שננים רבות מתקשה למלא את הציפיות המדיניות של הממשלה ממערכותיו. בקיצור מה בדיוק אנו מצפים מצה"ל לעשות, שלא יתקע אותנו בעוד ביצה מבעבעת כמו לבנון, עזה ואיו"ש? לחשוב שצה"ל יפיל את משטר האייתולות לאחר ההצלחה המופלגת שלו במיטוט החמאס, זה פשוט דיסוננס קוגניטיבי. מה בעצם השתנה מבחינת היכולת של ישראל להתמודד עם איראן באיראן? כלומר הבעיה אפפעם לא היתה שמישהו מנע מישראל לתקוף את איראן. הבעיה היתה ונשארה מה ואיך עושים את זה וזה לא פתיר היום יותר מאתמול. מקסם הברית האנטי-איראנית הוא מקסם שווא. מעצמות המערב לא יאפשרו לישראל לגרור אותן למלחמה עם איראן. הדרך היחידה שזה יקרה הוא אם איראן תתקוף אותם. ולכן אני מציע את התזה שגם אחרי האירוע הטראומטי אתמול בלילה (14.4.24), הגלים ישככו ושוב נתחיל לנוע לכיוון אותו סטאטוס שהיינו בו ב-6.10. בודאי שדברים השתנו, אבל אפאחד מהם אינו רדיקלי. החמאס לא גורש, החזבאללה לא מוטט והמשטר האיראני לא מגלה סימנים של התפרקות. אפילו תהליכי התפרקות בתוך ישראל אינם ממש חדשים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |