בתשובה לאריק, 31/03/24 0:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שיש כאן עניין אחד שהופך את אגפי האסוציאציה לשונים יותר מדי. החמאס היטיב מאד להתכונן למלחמת הגרילה בתוך שטחו. בעובדה, לחלק מן ההכנות של חמאס אין לצה"ל תשובה בכלל או תשובה שאינה כוללת הרס לא-מידתי של הסביבה. בעובדה צה"ל נכשל ברצועת עזה מפני שהמטרה של כיבוש הרצועה לא הושגה. אבל גם כאן אין לדבר במונחים של כישלון מוחלט. חלק מן היעדים כן הושגו ואי השגת היעד המוגדר נבעה גם מסיבות אסטרטגיות טובות. צה"ל נכנס לתמרון בעיוורון די שלם למה שקורה בשטח. תוך כדי התמרון, התברר לצה"ל שהחמאס מחופר בתוך סביבתו האזרחית היטב היטב וזוכה לתמיכה רחבה של האוכלוסיה. רק נוכחות נומינלית של צה"ל בכל הרצועה ללא עקירה של לפחות חלק מתשתית הגרילה (המנהרות, עמדות השליטה, הסדנאות והנשק המוסלק) היתה נותנת כיבוש עקר וגם מסוכן. לכן צה"ל נאלץ להכנס לשלב השני בלי שהשלב הראשון הושלם וזה מה שעכב את צה"ל ועצר אותו. שאלת החטופים היא חלק מתשתית הגרילה. הכישלון של צה"ל בשחרור החטופים התחיל בהעדר מודיעין מועיל ונמשך אל עומק ההכנות של החמאס ללחימת הגרילה (המנהרות). אסור להגדיר את עניין החטופים כמטרה צבאית ברמה האסטרטגית. זו טעות להגדיר לצבא יעדים שאינם בתחום שליטתו. אם סינוואר יחליט מחר בבוקר להתאבד עם כל החטופים, נאמר שזה כישלון של צה"ל? ברמה המדינית, עניין החטופים, בטובתם או שלא, הפך לצורך חיוני של החברה הישראלית. מבחינה זו נכון לציין אותו כיעד טקטי של צה"ל, שיש להכינו ולהתאימו לפעולה תחת האילוץ של החטופים. גם ברמה הטקטית הזו של שחרור חטופים צה"ל כשל ושוב בעיקר מן הסיבה של העדר מודיעין מועיל. רבים מן החטופים אינם נמצאים במנהרות או ברפיח, אלא מוחזקים בדירות ומבנים אזרחיים רגילים. למעט, 3 המשוחררים, צה"ל לא מצליח למצוא את החטופים או שהם נהרגו במהלך הניסיון לשחרר אותם. הכישלון הוא כישלון, אך גם במקרה זה יש נסיבות מקלות משמעותיות. וכאן נסגר המעגל אל ההכנות הטובות שעשה החמאס לפזר ולהחזיק בבני הערובה ושיתוף הפעולה של האוכלוסיה האזרחית איתו. עיקרו של הדבר, השלב הראשון של המערכה הסתיים כבר לפני חודשים. אנו נמצאים בשלב של ניסיון לבסס הפסקת אש לפני השלב הבא במערכה. לשלב הבא אין עמדת פתיחה טובה, מפני שאני מניח שבשלב זה האופטימיות והתרוממות הרוח של "ביחד ננצח" מצתה את עצמה והתחלפה בפסימיות העגמומית של מלחמה שקצה אינו נראה באופק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם צריך לציין זאת במפורש, הציון של התשלובת המדינית-צבאית הישראלית במערכה על עזה: בלתי מספיק. ביחס למשאבים שהושקעו, לנזקים שנגרמו ולנכסים במישור הבינלאומי שנשרפו, ההישגים דלים מדי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |